זהו סיפור אליגורי שהאירועים המסופרים בו מתרחשים בארץ לא מזוהה ששולטת בה מפלגה טוטליטרית. דרך סיפור פשוט על שני חברים עולה תיאור התהליך שבו מניחים בני האדם למשטר כלשהו להשתלט על חייהם ולפרק את החברה.
 
ספרון נגיש לכל קוראת וקורא בכל גיל, אגדה מצמררת על הפחדים היומיומיים הקטנים שכל אחד מאיתנו, בכל מקום, עלול להיכנע להם. הטקסט הקולח הזה מעורר למחשבה עד היכן עלולה להוביל אדישותם של בני האדם. הספר נוגע בתופעות הגזענות, האי-סובלנות, הפגיעה בזכויות האזרח ועשוי לשמש רקע מצוין לעיסוק בנושאים אלה במערכת החינוך.
 
"בוקר חום", שנמכר בצרפת ביותר ממיליון עותקים ואשר תורגם לשפות רבות, ראה אור לראשונה בהוצאת נהר ספרים בספטמבר 2003 והתקבל בהתלהבות על ידי הקוראים, הביקורת על כל גווניה והיה לרב-מכר. לאחר שאזלו חמש מהדורות, הספר רואה אור במהדורה מתוקנת (2008) וערוכה מחדש בידי המתרגם ובעיצוב חדש.
 
ככה זה נפתח
 
ישבנו כשרגלינו פשוטות לשמש ולא ממש דיברנו, צ'רלי ואני. סתם החלפנו בינינו כמה מחשבות שחלפו לנו בראש, בלי שאף אחד מאתנו באמת שם לב למה שהאחר סיפר. היו אלה רגעים מענגים שבהם הנחנו לזמן לחלוף בעודנו לוגמים בנחת את הקפה שלנו. 
 
כשהוא סיפר לי שהיה עליו להזריק לכלב שלו, זה הפתיע אותי, אבל לא יותר מזה. כלב חביב שמזדקן רע זה תמיד דבר עצוב, אבל כשהוא כבר בן חמש עשרה, צריך להתרגל לרעיון שביום מן הימים הוא ימות. 
 
"אתה מבין, לא יכולתי להעביר אותו בתור חוּם," אמר צ'רלי.
 
"טוב, מה לעשות, לברדור זה לא בדיוק כלב חום, אבל איזו מחלה הייתה לו?" שאלתי.
 
"זאת לא השאלה. הוא פשוט לא היה כלב חום, זה הכול." 
 
"אוי, לא, אז עכשיו זה כמו עם החתולים?" 
 
"כן, בדיוק אותו הדבר."