ספר פילוסופי הכתוב כיצירה ספרותית ובו מוצגת תפיסה חדשה של הרוח והחומר, הגוף והנפש. תורה זו חובקת נושאים ותחומים שונים: יסודה בהנחות ישותיות, והמשכה בידיעה, במוסר, בערכים, בפסיכולוגיה פילוסופית, בפילוסופיה של הפסיכואנליזה, בפילוסופיה של הבדיה, באסתטיקה ובפילוסופיה של המדע.
 
המושג "פאנֶנְמֶנטאליזם" הוא צירוף יווני-אנגלי שטבע פרופ' עמיהוד גלעד ומשמעותו: "הכול קיים ברוח". זוהי גישה פילוסופית חדשה המציגה תפיסה שלפיה קיים מרחב רוחני כולל-כל העומד על אפשרויות טהורות. במרחב הזה המציאות הגשמית היא התגשמות חלקית ומוגבלת של אותן אפשרויות בחלל ובזמן.
 
פרופ' עמיהוד גלעד פורס את תפיסתו תוך הסתייעות בדוגמאות פילוסופיות וספרותיות קלאסיות מרכזיות. את האפשרויות הטהורות אנו עשויים להכיר בדרכים שאינן ניסיוניות, כלומר באמצעות הדמיון או ההיגיון, ואילו את העולם הגשמי אנו מכירים באמצעות הניסיון בלבד.
 
השאלות המוצגות באהבה ואפשרויות טהורות אחרות עוסקות בקשרי בשר ודם עם הגוף, הרֶגש וההַרגשה –על רקע חיינו הקונקרטיים הנחווים כאן ועכשיו. זה היה מקור הדחף לעסוק בשאלות אלה מלכתחילה. כך נהגו סוקרטס ואפלטון וכך נהג גם שפינוזה. יופייה האדיר של אהבת החוכמה ועצם משמעות השם "פילוסופיה" טמונים ביכולתה לקשר בין גוף לבין נפש, בין עולם החומר לבין הרוחני.
 
הספר מנסה לתרום תרומה מקורית למפגש זה, ובין השאר הוא מציע גישה חדשה לשאלת הגוף והנפש, המעסיקה את הפילוסופיה מראשיתה, ומצביע על דרך פתוחה לפתרונות אפשריים. מפרקי הספר: מרחב האפשרויות הטהורות – על היכללותו של הפיזי ברוחני; ייחודיות ואהבה או כיצד מגלה האהבה את המכוער כיפה; כיצד מחקה המציאות את המתימטיקה ואת האמנות; זהות אישית; מקריות, בחירה חופשית והכרח נפשי; על האיסור המוחלט לְענות; אלוהים כטהורה שבאפשרויות.
 
עמיהוד גלעד הוא פרופסור מן-המניין בחוג לפילוסופיה שבאוניברסיטת חיפה. הוא נודע בארץ ובעולם כחוקר תורותיהם של שפינוזה, קאנט ואפלטון. בשנים האחרונות התפרסמו בחו"ל שני ספרים שבהם הציג ופיתח את המטפיזיקה הפאנֶנְמֶנטליסטית.
 
ככה זה נפתח
 
בעיית הגוף והנפש – הבעיה הפסיכופיזית – מלווה את הפילוסופיה אולי מראשיתה. יש הפותחים את הדיון בה במאה השבע עשרה, מן הפילוסופיה של רנה דקרט, אולם אפשר בהחלט לטעון שכבר הפיתגורים ובעקבותיהם אפלטון וודאי אריסטו, נתנו את דעתם לסוגיה סבוכה זו והציעו לה פתרונות שונים. יש אומרים שבעיה זו איננה פתירה כלל, יהיו הפתרונות המוצעים אשר יהיו. 
 
מה היא בעיית הגוף והנפש? חיי היומיום שלנו מעידים עד כמה גוף ונפש ירדו כרוכים לעולם, עד כי עומד לפתחנו הפיתוי הגדול לטעון שגוף ונפש אינם אלא אותו הדבר עצמו; שמא ההבחנות שאנו מבחינים ביניהם אינן אלא הבחנות מושגיות ותו לא, ואילו ככל שהדברים אמורים ביֵשותם – חד הם. אל לנו להתפתות. על אף הקשר ההדוק כל כך, האינטימי מאין כמוהו, בין הגוף לבין הנפש, ההבחנה ביניהם היא עמוקה מאוד ויש לה משמעות ישותית. אנו מבחינים בין ישים שונים מאוד זה מזה שביניהם מתקיימת זיקה עמוקה. זיקה זו היא חידתית, שהרי אם הם שונים כל כך, מה מאפשר קשר הכרחי והדוק כל כך ביניהם? מהו המצע המשותף המזקיקם זה לזה? היש בכלל מצע כזה? מהו השלישי המקשר ביניהם? אילו היה שלישי מקשר כזה, גם הוא היה מציב לפנינו בעיות משלו: צריך היה לגורמים מתווכים נוספים בינו לבין הגוף מזה והנפש מזה, וכך היינו נקלעים למהלך שאין לו סוף ושאיננו מוליך אותנו לידי פתרון.