אני טיטובה, מכשפה שחורה - סיפורה של מכשפה שחורה מִסַאלֶם, מספר את סיפורה הלא-ייאמן של נערה ודרכו הוא עוסק בגזענות ובאי סובלנות, במיניות האישה ובשחרורה. טיטובה, בתה של שפחה שחורה-מארוֹנית, ניחנה בכוחות על-טבעיים שרכשה בעזרתה של רופאת אליל ועושה כשפים. נישואיה לג'ון אינדיין מובילים אותה לבוסטון ומשם לעיירה סאלֶם. בקהילה הקטנה והפוריטאנית הזאת, באווירה היסטרית של ציד מכשפות, נערך ב-1692 המשפט שנודע עד היום בהיסטוריה כ"משפט המכשפות מסאלם". טיטובה נעצרת, מושלכת לכלא ונשכחת שם עד לחנינה הכללית שהוכרזה שנתיים לאחר מכן.
 
עד כאן ההיסטוריה הרשמית העמומה למדי של הפרשה. מנקודה זו ממשיכה הסופרת הצרפתייה השחורה מאריז קוֹנדֶה את הסיפור כמיטב דימיונה ומפגישה את טיטובה עם דמויות בדויות.
 
הרומן היה לרב-מכר ומיד לאחר הופעתו ב-1986 זיכה את מאריז קונדה ב"פרס הספרותי הגדול לאישה". גם כיום הספר הזה הוא טקסט חשוב בחוגים לספרות יפה, ללימודי שחורים וללימודי מִגדר באוניברסטאות רבות בארצות הברית, אירופה ואפריקה.
 
מאריז קונדֶה, מן הסופרות השחורות הנחשבות בצרפת ובארצות הברית, נולדה ב-1937 בגואַדלוּפ. על פי השקפת עולמה, המוצא האתני אינו מרכיב עיקרי בזהותו של האדם אלא התרבות שאליה הוא משתייך. זה ספרה הראשון הרואה אור בעברית.
 
ככה זה נפתח
 
אַבֶּנָה, אמי, מלח אנגלי אנס אותה על סיפונה של "כרייסט דה קינג" באחד מימי שנת אלף שש מאות ומשהו, שעה שספינת המפרשים שטה לעבר בַּרבַּדוֹס. מִתקיפה זו נולדתי אני. מִמעשה של שנאה ובוז. 
 
שבועות ארוכים אחרי כן, כאשר הגיעו לנמל ברידג'טאון, איש לא הבחין כלל ועיקר במצבה של אמי. מכיוון שלא מלאו לה כנראה יותר משש עשרה שנה, ומכיוון שיפה הייתה, ולה עור בגוון שחור עמוק, ועל עצמות לחייה הגבוהות רישומן העדין של צלקות שבטיות, בעל מטעים עשיר בשם דארנל דייוויס רכש אותה ביוקר רב. יחד איתה קנה שני גברים, גם הם מבני האַשאנטי, קורבנות המלחמה בין הפַאנְטים לאשאנטים. את אמי ייעד לאשתו, שנבצר ממנה להתנחם על עזיבת אנגליה ושמצבה הגופני והנפשי חִייב טיפול בלתי פוסק. הוא חשב שאמי תשכיל לשיר לה וכך תסיח את דעתה, ואולי אף תרקוד ותעשה למענה מיני להטוטים שהכושים, כך סבר, להוטים אחריהם. את שני הגברים ייעד למטע קני הסוכר המשגשג שבבעלותו ולשדות הטבק שלו.