תקציר הספר
 
אוֹ. הנרי, בשמו האמיתי ויליאם סידני פורטר, הגיע לניו יורק בשנת 1902 וחי בה שמונה שנים בלבד, עד מותו ב־1910 בגיל ארבעים ושבע, עני וחסר כול. הוא נודע כשתיין מועד והשתייה "תרמה" לא מעט לבריאותו הרעועה ולבסוף למותו משחמת הכבד. 
יותר מכול ניו יורק שבתה את ליבו. בכתיבתו בולטים כמה מוטיבים המתייחסים לכרך שאהב כל כך, לעיר שכינה "בגדד על הרכבת התחתית". הוא אהב מאוד את מגוון טיפוסיה ומאפייניה הייחודיים שלא מצא להם דומים בערים אחרות שהשווה אותה אליהן. גם כאשר הוא מתאר את פושעיה, שוטריה, סרסוריה, אנשי הדת המושחתים שלה, צביעותם של "שומרי הסף" שלה – הכול נובע מאהבה עמוקה לעיר, לטיפוסיה ולאופייה הייחודי. כרך בעל שלל צבעים וגוונים, צחוק ודמע, טיפוסים קשוחים בעלי לב רחום, רחמנים בעלי אופי, בעלי שפה בוטה. בזכות או הנרי מובאות כל התכונות הללו אל ציבור הקוראים. ניכר בסיפוריו הניו יורקיים הרצון העז של או הנרי להשתייך, להיות חלק מן העיר הנפלאה, האכזרית, הסנטימנטלית והאנושית הזאת.
ששת הסיפורים שבחרנו לקובץ צנוע זה עוסקים בהיבטים רבים של ניו יורק שאין־ספור גוונים לה. 
 
מתוך הספר
 
"לא! קורא יהיר, סיפור זה איננו חלק מסדרת אלזי, אך אם אלזי שלך הייתה מתגוררת כאן בעירנו הגדולה, ייתכן שבסיפורה היה מופיע פרק אשר היה דומה לסיפור זה במידה רבה.
סיפורנו עוסק בצעירים הרבים המשוטטים ברחובות מנהטן "עמוסי סכנות וג'ין", אבל שומרי הסף של העיר למדו היטב את פיתויי הרשע ולכן על רוב הדרכים המסוכנות מגינים נציגי "שומרי הסף" המנסים למנוע מן התועים סכנות האורבות להם בדרכם. וכך תלמד, קורא יהיר, איך אלזי שלי עברה בשלום את דרך החתחתים והגיעה ליעד שחפצה בו.
אביה של אלזי היה גזרן בפירמת חייטי הפרוות והמעילים "פוקס ואוטר" בחלק הדרומי של שדרת ברודווי. הוא היה אדם זקן שגרר עצמו באיטיות ובצליעה. כך קרה שרודף ממון צעיר אשר זה עתה קיבל רישיון נהיגה, ובהעדר מטרות אחרות, דרס אותו יום אחד. הביאו את הזקן הביתה ובו שכב שנה וחצי עד שנפח את נשמתו. הוא הותיר אחריו 2.50 דולרים במזומנים ומכתב ממעסיקיו. הזקן העריך שהמכתב יהיה ירושה נכבדה עבור בתו כי במכתב התחייב מעסיקו מיסטר אוטר לעשות כל שביכולתו לסייע לעובדו הוותיק והנאמן. הגזרן הזקן הניח בגאווה לא מוסתרת את המכתב בידי בתו ממש בשעה שמלאך המוות ועוזרו ביתקו את חוט חייו הדקיק. 
היה זה האות עבור בעל הדירה שחיו בה, והוא מייד הגיע למלא את חלקו בסצנה הדרמטית של הפינוי. אלזי הניחה על כתפיה את צעיף הצמר האדום ויצאה מן הבית בלי לשים לב להתאמה בין בגדיה. הצעיף האדום התאים למעיל הסתיו הפשוט, אך היה מסוגנן כמיטב תוצרת "פוקס ואוֹטֵר".* אלת המזל העניקה לאלזי יופי קורן ועיני תכלת תמימות. נשארו בידיה דולר יחיד מ־2.50 הדולרים שהשאיר אביה וכמובן המכתב ממיסטר אוטר. כאן נעוץ הרמז שילווה אותנו כל מהלך הסיפור כי ברצוני להבטיח שהכול כאן יהיה פשוט וגלוי. בימים אלו ישנם ספרי בלשים מסובכים כה רבים עד כדי כך שאינם מצליחים להימכר."
 
_______________________________________________________
* בבחירת שם החברה ייתכן שיש כוונה סימבולית לתחום פעילותה. "פוקס ואוטר" עסקה בתפירת פרוות. פוקס הוא שועל ואוטר היא לוטרה. [כל ההערות הן של המתרגם].