חדשים כל הספרים רכישת ספרים על ההוצאה קטלוג ומחירים Nahar Books

 

פרטים על הספר

אוגוסט 2014

מספר עמודים: 244

שם המחבר: שמעונה רודן

דאנאקוד: 644 – 1022  

מחיר קטלוגי: 89

אחרי ההנחה: 80.10

 

 

לרכישה



 

המזל, העיר והים

שמעונה רודן

פולחן טיכה ופורטונה בערי החוף של ארץ ישראל

 

 

 

 

"המזל, העיר והים" בוחן את השפעת הים על העולם הרוחני של האנשים השוכנים לחופיו. הספר מתמקד בתושבי ערי החוף של ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית. הוא בוחן גם השפעות תרבותיות ונסיבות מדיניות שתרמו לעיצוב עולמם זה, הנגלה לעינינו דרך תכניה הרעיוניים וייצוגיה החזותיים של טִיכֶה-פורטונה – אלת המזל, אלת העיר ואלת ים.

טִיכֶה-פורטונה גילמה הן את זהותו והכרתו של האדם היחיד, בהיותה הכוח המלווה אותו ומנווט את חייו, והן את תודעת הקהילה העירונית, בהיותה הכוח המכוון את גורל העיר ומגונן עליה. טיכה-פורטונה נקשרה למיתוסים מרכזיים בחיי כל עיר, וחקר דמותה מאיר גם חוליות נסתרות בתולדותיהן ובתולדות האזור כולו. 

 

שמעונה רודן היא היסטוריונית וחוקרת תרבויות, דתות ופולחנים של עמי הים התיכון. היא בעלת תואר דוקטור לציוויליזציות ימיות ועמיתת מחקר במכון הימי ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת חיפה.


                                                                                                                                    

 

 

מתוך המבוא לספר:

 

"בערי החוף של ארץ ישראל נשתמרו יסודות אתניים קדומים לצד אלה החדשים. יתרונותיהן הכלכליים של הערים, שנבעו ממיקומן בצומת דרכים בינלאומיות, משכו אליהן סוחרים ומהגרים. השפעות מבחוץ הגיעו אליהן לפני שהגיעו לפנים הארץ. את היסוד העתיק ביותר באוכלוסייתן היוו הכנענים. אחר כך הגיעו קבוצות מקרב פלשתים ו'גויי ים', שנאחזו בהן בשלבי תקופת הברונזה. במרוצת חלק מתקופת הברזל סופחו דור ויפו לממלכות ישראל ויהודה; בתקופה הפרסית שלטו בהן צור וצידון. הסחר שלהן עם העולם האֵיגֵאי פרח, והשתקעו בהן פניקים ויוונים. בתקופות ההלניסטית והרומית הגיעו אליהן מהגרים מכל רחבי העולם היווני-רומי, וגם יהודים התיישבו בהן. התרחשה בהן סימביוזה מתמדת בין פולחנים מקומיים קדומים לבין אלה החדשים שהגיעו מבחוץ". 


 

תוכן העניינים:

 

מבוא / שמעונה רודן

פרק ראשון: טיכה, פורטונה, גד: המזל והגורל בעולם היווני-רומי ובמרחב השמי      

פרק שני: טיכה ופורטונה, אלות העיר ואלות ים

פרק שלישי: ערי ארץ ישראל בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית

פרק רביעי: אלת המזל והעיר בעכו

פרק חמישי: אלת המזל והעיר בדור

פרק שישי: אלת המזל והעיר בקיסריה מָרִיטִימָה

פרק שביעי: אלת המזל והעיר ביפו

פרק שמיני: אלת המזל והעיר באשקלון

פרק תשיעי: אלת המזל והעיר בעזה

פרק עשירי: סיכום ומסקנות

הערות

איורים

קיסרי רומי ושנות שלטונם

ביבליוגרפיה

 

 

 

פרק מהספר:

פרק חמישי: אלת המזל והעיר בדור

 

תולדות העיר

תל דור שוכן על רכס כורכר, כ־30 ק"מ מדרום לחיפה. לידו יש שלושה מפרצים. הדרומי בהם תחום על ידי שלושה איונים היוצרים לגונה נוחה לעגינת ספינות. נראה שהתל נושב לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה ב'. דור מוזכרת לראשונה בתעודה מימי רעמסס ה־2, במאה השלוש־עשרה לפסה"נ. בתחילת המאה האחת־עשרה סיפר הנוסע המצרי וֶן־אָמוֹן על התֵּכֵּר היושבים בעיר. הם היו קבוצה אתנית מקרב "גויי הים". לפי המקרא, דור השתייכה לברית הערים בהנהגת יבין מלך חצור, שהובסה בידי יהושע. היא נועדה להיכלל בנחלת שבט מנשה, אך רק בימי דוד סופחה לממלכת ישראל. בימי שלמה הייתה בירת נפת דאר (יהושע יז, יא-יב; מלכים א ד, יא). תגלת־פלאסר ה־3 מלך אשור כבש את דור ב־732 לפסה"נ, והפך אותה לבירת הפחווה דור שהשתרעה מן הכרמל עד יפו. לאחר הכיבוש הפרסי, דריוש ה־2 העניק את דור לצידון, כמסופר בכתובת אֶשְמוּנְעָזָר מלך צידון: "אדון מלכים נתן לנו את דאר ואת יפו, ארצות דגן האדירות אשר בשדה שרון". גיאוגרף שכתב במחצית המאה הרביעית לפסה"נ, המכונה במחקר המודרני "פְּסֵאוּדוֹ־סְקִילַקְס", אכן מגדיר אותה "עיר של צידונים". ייתכן שגם סוחרים יוונים התגוררו בה. שפע של כלי חרס מאטיקה ומאתונה נתגלו בדור, וצלמיות חרס בסגנון יווני ארכאי נתגלו בבור גניזה בשטח C.

בתקופה ההלניסטית שלטו מלכי מצרים התלמיים בדור עד שנת 200 לפסה"נ, ואחר כך היא נכבשה בידי הסלווקים. בחפירות במזרח התל נחשפו ביצוריה והם מתוארים אצל יוסף בן מתתיהו. נתגלו גם רשת רחובות מתוכננת, חנויות ובתים. במערב התל נמצאו עדויות המצביעות על פעילות ימית ענפה: מתקנים של בניית ספינות, דיג והפקת צבע מחלזונות ארגמן. מתקופה זו נחשפו בשטח D1 שרידי מקדש או ארמון בסגנון יווני, וכן פסיפס מהודר עם מסיכת תיאטרון ופסל של ניקה, אלת הניצחון המכונפת, שניהם כנראה יצירה של אמנים מקומיים. זה משקף את שאיפת תושבי דור, שיוונים רבים התיישבו בה (וטענו לייסודה בידי אל הים היווני דורוס) להשתלב בתרבות ההלנית. אך לצד זאת השתמרו בה גם השפה, התרבות ומסורות אמנותיות פניקיות. בשלהי המאה השנייה לפסה"נ שלט בדור ובמגדל־סטרטון הסמוכה טירן בשם זוֹאִילוֹס. הוא הובס בידי אלכסנדר ינאי, ושתי הערים סופחו ליהודה. לאחר הכיבוש הרומאי נלקחה דור מיהודה, ונכללה בפרובינקיה סוריה. בימי שלטון בית סוורוס ידעה העיר תנופת בנייה. בקצה המערבי של התל, מעל החוף, נבנתה במה מוגבהת ורחבת־ידיים, לפי המסורת הפולחנית המזרחית, ועליה הוקם מקדש מאבני גזית מעוטר עמודים יוניים בגובה 10 מ'. אלא שכבר בשנת 212 חדלה לטבוע מטבעות, ובמהלך המאה השלישית ננטשה מתושביה. המקורות הכתובים אינם מציינים את הסיבה. יש חוקרים התולים זאת בהשתלטותה של קיסריה הסמוכה על הסחר הימי. לדעת אחרים הסיבה הייתה התערערות הכלכלה והביטחון באזור, כמו באימפריה כולה. במאה הרביעית מתאר אותה אוזביוס כ"חרבה", ושמה נפקד מרשימת הערים שערך סטפנוס מביזנטיון במאה החמישית.

 

אלת העיר על מטבעות

פרוטומת טיכה

המטבעות המכונים "כמעט אוטונומיים" מציגים פרוטומה של דורוס בן פוסידון, מייסדה האגדי של העיר, או פרוטומת טיכה. העיר החלה לטבוע מטבעות בשנת 63 לפסה"נ; הם נושאים את הכתובת "שנה 1", לציון שחרורה משלטון היהודים. פרוטומת טיכה מופיעה החל משנה זו. לראשה כתר־חומה בעל שלושה מגדלים, שערה אסוף, וצעיף מכסה את ראשה ואת עורפה. (איור 1).

כאמור, פרוטומת טיכה מחליפה לעתים את פרוטומת הקיסר על מטבעות ערים, כאות לאוטונומיה. הכלל הוא ששתי הפרוטומות אינן מופיעות על אותו מטבע, ועם זאת נמצא מטבע משנת 112/111 לסה"נ, שעל פניו פרוטומה של טריאנוס ועל גבו פרוטומת טיכה. נראה לי שהעיר חפצה להביע כך תודה לקיסר, שזיכה אותה באותה שנה בתואר היוקרתי "נָאוּאַרְכִיס" (שולטת בימים). תואר זה הוענק רק לערים מעטות באימפריה, והוא מופיע בשנה זו על מטבע אחר של דור. הוכחה לכך היא העובדה שפרוטומות של טיכה והקיסר חזרו והופיעו יחד על מטבעות דור רק בימי הדריאנוס, אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס ויוליה דוֹמְנָה: הם שחזרו והעניקו לה את התואר.

 

פורטונה

קיימות ארבע גרסאות של פורטונה. בראשונה היא מופיעה בלוויית הכתובת "שנה 1" (מ־63 לפסה"נ). לגופה היא לובשת פפלוס, ביד שמאל היא אוספת את שוליו ואוחזת קדוקאוס, וביד ימין היא מחזיקה עלה תמר. בגרסה השנייה היא נשענת בידה הימנית על ידית של משוט היגוי, ובשמאלה חובקת קרן שפע כפולה. הגרסה השלישית הופיעה אחרי מאה שנה: האלה ניצבת חזיתית ואוחזת ביד ימין גרזן ארוך כפול־ראשים. אטריבוט זה ייחודי לאלת העיר דור, ולא נמצא אותו באף עיר אחרת באזורנו. בשנת 112/111, פורטונה ניצבת בתוך מקדש.

טיפוס טיכה־אמזונה נעדר כליל ממטבעות דור. זאת כנראה בגלל האופי האתני־תרבותי והעֶמדה המדינית של תושביה. דור אמנם השתייכה כמאתיים שנה לממלכת ישראל בימי בית ראשון, אך תקופה זו לא הותירה בה כל חותם של זהות יהודאית. יחסיה עם היהודים בתקופות ההלניסטית והרומית היו עוינים ורצופי עימותים. בכך חברה לעכו ולאשקלון, לעזה ולרפיח. אוכלוסייתן הורכבה מצאצאי הפלשתים והפניקים, מיוונים ומרומאים. תרבותן הייתה הלניסטית־רומית, ונאמנותן לרומא, ששחררה אותן מהכיבוש היהודי, הייתה מוחלטת. במחקרי מצאתי שטיפוס האמזונה נעדר בכל חמש הערים הללו. הוא הופיע רק בקיסריה, יפו ואנתדון, שציביונן היה יהודי. לאנשי דור, יותר מכל ערי החוף הפגניות, הייתה סיבה מיוחדת לשנוא יהודים, כיוון שכלכלתם, אשר נשענה על פעילות הנמל שלהם, ניזוקה קשות עקב בניית נמל קיסריה. בשנת 41 לסה"נ, בימי קלאודיוס קיסר, הכניסו אנשי דור הפגנים את פסלו לבית הכנסת בעיר. מטרת הפרובוקציה הייתה להמריד את היהודים ולסכסכם עם השלטון הרומי. רק שנים ספורות קודם היהודים כמעט מרדו בקיסר המטורף קליגולה בגלל "גזירת הצֶלֶם", כשהוא ציווה להכניס את פסלו לבית המקדש בירושלים. ביצוע הגזירה נידחה רק בזכות השתדלותו של אגריפס ה־1, ולבסוף התבטלה הגזירה עם רציחתו. תוחלתם של אנשי דור נכזבה הפעם — קלאודיוס נקט עמדה מתונה ומפשרת כלפי היהודים, כפי שעולה מהצווים שהוציא לגבי מעמדם ויחסיהם עם הפגנים ברחבי האימפריה. אגריפס השתדל אצל פֶּטְרוֹנְיוּס, נציב סוריה, וזה פקד על אנשי דור שלא יעוררו מהומות ולא יחללו את קודשי היהודים. בימי המרד הגדול סייעה דור לרומאים, וקֶסְטְיוּס גָלוּס, נציב סוריה, החזיק בה את בני הערובה היהודים ששבה בציפורי.

 

צלמיות של אלת העיר

בדור התגלו צלמיות רבות של אלים ואלות: אפרודיטה, אֵרוֹס, טיכה, קיבלה, הרקלס, פַּן וסָטִירִים. הצלמיות הן מהתקופה ההלניסטית, וכן מהתקופה הרומית המוקדמת (מהמאה הראשונה לפסה"נ עד למאה השנייה לסה"נ). חלקן מיובאות, אך רובן נוצרו בסדנאות מקומיות בדור ובסביבתה.

 

פרוטומת טיכה

פרוטומה קטנה של טיכה עשויה אבן גיר, מהמאה הרביעית לפסה"נ שמורה במוזיאון דור. גובהה 5.5. ס"מ; צדה השמאלי, בסביבת האוזן, ניזוק. הגב לא מעובד, פניה סגלגלות ומצחה רחב, עיניה שקדיות ומרווחות, והאישונים מודגשים בחריטה. החיוך הקל על שפתיה הוא אלמנט אמנותי ארכאי, אבל תסרוקתה אופיינית לתקופה ההלניסטית: שיער מפוסק באמצע עם קווצות של שיער גלי המשוכות מן המצח אל הקודקוד וקצותיהן משתלשלות אל הכתפיים. לראשה כתר־חומה עגול ללא מגדלים. הפיסול עדין ומדויק. לצלמית יש מקבילות מתבחינת תארוך, מוצא וסגנון, בקבוצת צלמיות קפריסאיות מאבן גיר, בסגנון קִיפְּרוֹ־קלאסי II. הן הופיעו בקפריסין כבר במאה השישית לפסה"נ, ונראה ששימשו כמנחות לאלת הפריון. פרוטומת אלה עוטרת כתר־חומה מתקופה זו התגלתה בארץ בתל מיכל. בקפריסין ובפניקיה זוהתה טיכה עם עשתרת־אפרודיטה. בבור גניזה בשטח ב' מהתקופה הפרסית נמצאו צלמיות אבן גיר נוספות בסגנון ארכאי, שיובאו מקפריסין המתארות את בעל, עשתרת והרקלס־מלקרת בלבוש עור אריה.

פרוטומת טיכה נוספת עשויה חרס מוצגת במוזיאון המזגגה בנחשולים (איור 2). גובהה 4.1 ס"מ, והיא עוטרת כתר־חומה עם שלושה מגדלים, בדומה לטיכה על מטבעות סלמיס. לטיכה פנים עגולות ואף פחוס ורחב, שערה משוך בגלים עמוקים מהמצח ואסוף לאחור ב"תסרוקת דמוית מלון" שרווחה בתקופות ההלניסטית והרומית. השפעת אסכולת הפיסול של פּרַקסיטֶלֶס ניכרת בחיוכה העדין.

 

פורטונה

צלמית ארד של פורטונה התגלתה בדור ומוצגת במוזיאון הימי הלאומי בחיפה. גובהה 15.2 ס"מ (איור 3). האלה עוטרת כתר רחב במרכזו וצר בהמשכו, כאופייני לאפרודיטה. שערה מפוסק באמצע מעל המצח, יורד בגלים ללחייה ואסוף מאחור לפי האופנה בתקופות ההלניסטית והרומית. פניה סגלגלות, עיניה גדולות ובולטות ללא קידוח אישונים. היא לובשת כיתון בעל שרוולים קצרים, מעליו הִימַטְיוֹן (בד צמר רבוע שהיוונים נהגו ללבוש מעל הבגד התחתון), הכרוך סביב פלג גופה התחתון. בידה הימנית היא אוספת את שוליו ונשענת על משוט היגוי, בשמאלה היא חובקת קרן שפע מלאה פירות. העיבוד מגושם, ולדמות יש פרופורציות גוציות ואברים מכווצים. הצלמית שייכת, הן מבחינת הנושא והן מבחינת הסגנון והעיבוד, לקבוצה ידועה של עשרות צלמיות ארד של פורטונה, שנתגלו ברחבי האימפריה הרומית במקומות כמו: סוֹפְיָה, רַבָּט, וינה, ליון, קַרְפַּנְטְרָה, אוויניון, הֶרְקוּלָנוּם, וֵרוֹנָה, פלרמו, אִיסְטְרְיָה ועוד. צלמית ארד נוספת השמורה במוזיאון הימי הלאומי שייכת גם היא לקבוצה זו. היא עוטרת לראשה "כתר איסיס" מעוטר בשיבולים, ואוחזת קרן שפע ומשוט היגוי. מצירוף האטריבוטים עולה שזו פורטונה־איסיס.

צלמיות ארד רומיות רבות הן העתקים מיניאטוריים של פסלים יווניים מהתקופות הקלאסית וההלניסטית. הביקוש להן נוצר כבר בתקופה ההלניסטית, וגבר עם השתלטות רומא על המזרח. הן נעשו מארד, כסף, זהב, שיש, אבני חן או שנהב. החל מימי אוגוסטוס נפוצו גם צלמיות ארד עם נושאים רומיים: גלדיאטורים, כהנים עוטי טוֹגָה, דיוקנאות קיסרים וכן אלים. ייתכן שבבתים פרטיים שימשו אלה הן כחפצי פולחן והן כחפצי אמנות וקישוט. כיוון שנמצאו במושבות רומיות ברחבי האימפריה, וכיוון שהיו קלות משקל ונוחות לטלטול ונשיאה, סוברים שהשתייכו לחיילים רומאים. מחיר הארד ירד בתקופה הרומית, ותפוצת צלמיות הארד עלתה, מה שגרם להפסקת ייצור צלמיות החרס. צלמיות פורטונה מחקות את דמותה על מטבעות ובפיסול העירוני. מספרן הרב וביצוען הרשלני מלמדים שנעשו בייצור המוני. בעיני צופה מודרני הן רבות הבעה וחיות, למרות רמתן הטכנית הירודה, אך לא ייתכן שבני אותה תקופה רכשו אותן בגלל ערכן האסתטי, והן לבטח לא נוצרו עבור אניני טעם מהחברה העליונה. הן נועדו בעיקר לספק צרכים דתיים, כקמעות המבטיחים לבעליהם מזל טוב, הגנה ורווחה. צלמיות אלת המזל, וכן תכשיטים, קמעות, אסימונים ושאר חפצים עם דמותה שנוצרו ללקוחות פרטיים, חיקו את פסליה המפורסמים ואת דגמי המטבעות. הצלמית מדור דומה לפורטונה בגרסתה הראשונה על מטבעות דור משנת 63 לפסה"נ ועד שנת 65 לסה"נ.

 

גמה עם פורטונה

גמות הן אבנים יקרות או יקרות למחצה, ששובצו בעיקר בטבעות. גמות שגולפו בתבליט שימשו בתור תכשיט, וגמות עם דגמים שקועים מתחת לפני השטח שימשו כחותמות. אלה האחרונות נשאו סמלי משפחה, דיוקן הבעלים או אבות משפחה, או דמויות של אלים. פליניוס "הזקן" מתאר את שגשוג אמנות הגמות בימיו. יש דמיון רב בטכניקת הייצור ובמוטיבים האמנותיים בגמות שנתגלו בכל רחבי האימפריה. מכך הסיק המבורגר שכולן שאבו השראה מסִפרי מודלים או ממטבעות. בדור נמצאה גמה עשויה אבן כדכוד (כלקדון) אדומה, מהמאה הראשונה לפסה"נ או לסה"נ, המתארת את פורטונה לובשת פפלוס. היא מחזיקה משוט היגוי וקרן שפע. מימינה ניגשת אליה ניקה־ויקטוריה מכונפת ומכתירה אותה בזר ניצחון. תיאור שתי האלות ביחד לא נמצא במטבעות דור, אבל הוא רווח על מטבעות וגמות שנתגלו בערים באזורנו, דוגמת: קיסריה, עכו וגָדָרָה. כאמור לעיל, פסל של ניקה מהתקופה ההלניסטית, עשוי אבן גיר, נמצא בחפירות העיר.

 

חפצים סמליים הנלווים לאלת העיר: חֶלזון הארגמן, סמלי חקלאות וספנות

תעשיית הארגמן הייתה מרכזית בכלכלת העיר. ההיסטוריון קלאודיוס יוֹלָאוּס סיפר שהפניקים התיישבו בה בשל האופי הסלעי של החופים ובשל שפע חלזונות הארגמן. צבע הארגמן, סגול־אדום, היה בעולם העתיק צבע יוקרתי שסימל שררה ועושר. ברומא לבשו הסנטורים את הטוגה פְּרֵטֶקְסְטָה עם פס ארגמן. מצביאים וקיסרים לבשו את הטוגה פִּיקְטָה (צבועה) שהייתה כולה ארגמן. תעשיית הארגמן נפוצה ברחבי הים התיכון, אך בפניקיה, ובעיקר בצור, יצרו את הצבע המשובח ביותר, שלא דהה לעולם. הקדמונים סיפרו שהאל הצורי מלקרת גילה במקרה את סוד הפקת הארגמן: הוא טייל על החוף עם כלבו, וזה נשך חלזון ארגמן ופיו הוכתם בצבע. האגדה מתוארת על מטבעות צור, וסְטְרָבּוֹ הֵעיר שבימיו עדיין מתבססת תהילת העיר על תעשייה זו. צור וגבל טבעו את דמות חלזון הארגמן על מטבעותיהן. גם דור תיארה על מטבע משנת 67 לסה"נ את פורטונה עם חלזון הארגמן לצדה. מתקני תעשיית הארגמן נחשפו בחלקו הצפוני־מערבי של תל דור. מיקומם תוכנן כך שהריחות הרעים שהפיצו לא הפריעו לתושבים. שרידיהם כוללים בריכת מים רדודים עם מערכת מורכבת של תעלות הזנה והוצאה של מים מתוקים ושל מי ים. התעלות היו בשימוש מסוף התקופה ההלניסטית ועד לתקופה הביזנטית. ערמות של חלזונות כתושים נתגלו בשטח C. בדרום־מערב התל, בשטח D1 התגלה בור מלא חלזונות כתושים, מחובר בתעלה מטויחת לבור נוסף ולצדו אגן. בשלושת המתקנים נמצאו שיירי צבע סגול, כנראה של הצבע שהופק מן החלזונות.

הפניקים התייחסו למישור החוף הישראלי כאל "אסם תבואה". בכתובת אשמונעזר הוא מכונה "ארצות דגן האדירות בשדה שרון". קרקעות דור היו פוריות ומשופעות בתבואה ובמטעי כרמים וזיתים. בחפירות העיר נתגלו אבני טחינה מהתקופה ההלניסטית ושני בתי בד. גתות יין נמצאו סמוך לעיר, ולדעת שטרן ייצרו בה טיפוס מסוים של קנקני יין שעל ידיותיהן טביעת האותיות LB. על המטבעות הוצגה פרוטומת טיכה עוטרת זר עלי גפן. חרטום הספינה מלווה את פרוטומת טיכה להמחשת עוצמתה כ"שליטת הים". מטבעות אחרים מתארים ספינת קרב מפליגה. לעתים מתוארים גם ראשי החותרים. גם הקדוקאוס של הרמס, פטרון המסעות והמסחר, מלווה את פורטונה בדור.

 

מקדש אלת העיר

המקורות ההיסטוריים שהגיעו לידינו לא מספרים על טִיכֵאוֹן בדור. מכל מקום, על מטבעות העיר מימי קרקלה מתוארת האלה ניצבת בשני סוגי מבנים. האחד בעל ארבעה עמודים וגמלון סורי, והשני בעל שישה עמודים וגמלון סורי. מקדש בעל שישה עמודים נדיר באזורנו. לדעת משורר ואבנר, המטבעות מציגים את אותו מבנה מזוויות ראייה שונות: ארבעה מתוך ששת העמודים מתארים את חזית המקדש, ושני עמודים שייכים לדְבִיר, החדר הפנימי של קודש הקודשים שבתוכו.

 

סיכום

דור נולדה מתוך הים. לפי קלאודיוס יוֹלָאוֹס, המתיישבים הראשונים הגיעו בגלל שפע חלזונות הארגמן והקימו בתיהם ממש בתוך הים: "תחילה בנו את בתיהם על כלונסאות, וכשהתרחבו עסקיהם בנו חומות ונמל שהיה מעגן טוב. בסיפור וֶן־אָמוֹן — פקיד מצרי מהמאה ה־11 לפסה"נ שהפליג לאורך חופי הארץ — יש תפקיד חשוב למלך דור ולצי הסוחר שלו. לפי המקרא, דור הייתה כה עשירה, עד שפִּרנסה את חצר המלך שלמה במשך חודש תמים, כמו מחוז שלם (מל"א ד, 10). בחפירות התגלו עשרות מתקנים ימיים: רציפים, מזחים, שוברי גלים, מספנות, ממשים, בריכות דגים ומתקני השריית בדים וצביעת ארגמן. דור הייתה תחנה חשובה בנתיב השיט הסואן שתחילתו במצרים והמשכו לאורך חופי המזרח הקרוב לכיוון הים האֵיגֵאי וארצות מערב הים התיכון. בקרקעית ימה נחשפו טרופות ומטענים מתקופת הברונזה, מהתקופה הביזנטית ומימי נפוליון. מאות עוגנים נתגלו בנמלה, בכמות העולה על ממצאי העוגנים בכל נמל אחר בים התיכון. אין פלא שהיוונים ייחסו את ייסודה לדורוס, בנו של פוסידון, אל הים. הוא נערץ כאל העיר וקלסתרו מופיע על מטבעותיה. משורר סבר שבדמותו נמזגו יסודות כנעניים־פניקיים, של בעל או דגן־דגון. התואר "שליטת ימים" הלם אותה. היה זה כיבוד נדיר, שזכו בו מלבדה רק צידון וטְרִיפּוֹלִי בפניקיה, סִידֶה ואַיְגָאי באסיה הקטנה ונִיקוֹפּוֹלִיס ביוון. תושבי דור קשרו אפוא את מזלם הטוב ושגשוגם בים. אבל הים, כפול פנים כמו אלת המזל, היה גם הגורם לאובדנה של העיר. נמל סבסטוס, שבנה הורדוס סמוך אליה בקיסריה, לא הותיר לה מרחב מחיה. שאר ענפי הייצור שלה לא סיפקו פרנסה מספקת, ולא עצרו את שקיעתה ונטישתה במאה השלישית לסה"נ.

 

נהר ספרים                 ת"ד 162 בנימינה 30550                 טל': 04-6288724         פקס: 04-6288726               דואר אלקטרוני :        nahar@bezeqint.net