חדשים כל הספרים רכישת ספרים על ההוצאה קטלוג ומחירים Nahar Books

 

פרטים על הספר

אוגוסט 2015

מספר עמודים: 267

שם המחבר: ראובן מירן

דאנאקוד: 1029- 644  

מחיר קטלוגי: 84 ₪

מחיר אחרי הנחה: 76

  

 

לרכישה



 

ונציה, סיפור אהבה ה'סֵרֵניסימָה' בעיני סופרים ומשוררים בכל הדורות

יוצר הספר, העורך והמתרגם: ראובן מירן

 

 

 

 

"ונציה, סיפור אהבה" הוא שיטוט ספרותי מרתק במקום שאין שני לו, שרבים נהרו ונוהרים אליו לאורך הדורות. הספר מאגד בתוכו מדבריהם ורחשי לבּם של כמאתיים סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, אמנים והוגי דעות בכל הזמנים, שראו בוונציה תופעה ייחודית שאין לה אח ורע.

לכל אוהבי ונציה, וגם לאלה שעדיין לא ביקרו בה, הקריאה בספר מזמנת ממד עמוק ומגוּון ומוסיפה זוויות מפתיעות לעיר המקסימה וה"אין-שנייה-לה" הזאת, שהטבע מאיים להטביע.

הספר מלווה בצילומים שצילם יוצר הספר, ואפשר לקרוא אותו לפי הסדר שבוחרים: מההתחלה, מהסוף, מהאמצע או מעמוד אקראי.

"ונציה, סיפור אהבה" הוא ספר ייחודי בזכות עשרות רבות של ציטוטים שנבחרו על ידי יוצר הספר ותורגמו משפות שונות במיוחד לספר זה.

ספר נוסף בסדרה הוא: "פריז, סיפור אהבה" עיר האורות בעיני סופרים ומשוררים בכל הדורות, נהר ספרים 2014.

 

ראובן מירן הוא סופר, מתרגם ומו"ל, בוגר ומוסמך בפילוסופיה מאוניברסיטת הסורבון בפריז. התגורר באיטליה תקופה ממושכת. ספרו "זיכרונות מעונה מתה" ראה אור בתרגום לאיטלקית וזכה בפרס אוסטנה (Premio Ostana) ב-2011.

 

   

מתוך הספר :

 

מצאתי מקלט בוונציה, מקום אַל-זמני. [...] ונציה היא מקום שהדמיוני נראה בו אמיתי יותר מהמציאות. [...] אני מכור לרעל של ונציה. [...] הכול אשליה. ונציה היא אשליה.

רישאר אַרֵנָה (Arena), Venise de Lumières en illusions, ונציה מֵאוֹרות לאשליות (2012)

 

התלהבותי מוונציה רק הלכה והתעצמה, וככל שקרב ובא הרגע שבו יהיה עלי לעזוב את האור הזה אני נעצב אל לִבי יותר. זה כל כך יפה! [...] כמה חבל שלא באתי לכאן כשהייתי צעיר יותר, נועז יותר! טוב, מה לעשות... ביליתי כאן רגעים מענגים וכמעט שכחתי כמה זקן אני.

קלוד מונה, מתוך מכתב לגוסטב זֶ'פרוּאה (Geffroy), (7 בדצמבר 1908)

 

 

מאה בדידויות עמוקות לוכדות את דימויָה של העיר ונציה – זה קסמה. דימוי לאנשי העתיד.

פרידריך ניטשה. מצוטט במכתב של מרטין היידגר לקרל יאספֶּרס (12 אוגוסט 1949)

 

 

לכל הסירות, לכל האורות המשתקפים במים, האצות-רצות בכל הכיוונים לאורך הגדה המוארת של התעלה, יש אפקט מאגי. הגונדולה הפשוטה ביותר, שמשפחת דייגים אוכלת בה בקולניות ארוחת ערב, יפה היא עם ארבעת פנסי הרוח שלה המתנדנדים מעל הראשים המבוסמים, עם מנורת החרטום שלה התלויה על מוט גבוה מן האחרים, מרחפת, מִטלטלת ברוח כפרי זהב הנישא על הגלים. הבנים חותרים ואוכלים לחלופין, אב המשפחה מדבר לטינית במנה האחרונה – לטינית של גונדוליירים שהיא אוסף של משחקי מילים ושל תרגום מעגות שונות, לעתים נחמדות ותמיד גרוטסקיות. הילדים ישנים, הכלבים נובחים ומתגרים אלה באלה.

ז'ורז' סאנד, Lettres d'un voyageur (1837)

 

דבר מכל מה ששמעת אי פעם על ונציה אינו משתווה למציאות המופלאה והמדהימה. החזיונות הפראיים ביותר של 'לילות ערב' הם לא-כלום בהשוואה לפיאצה סן מרקו ולרושם הראשון מהפְּנים של הכנסייה. המציאות הנפלאה והכבירה של ונציה עוברת את גבולות הדמיון הפרוע ביותר. אופיום לא יכול היה לבנות מקום כזה [...]. זה מקום שכדי לראותו עליך להזיל דמעות. כשהגעתי לכאן אמש (אחרי חתירה של במשך חמש שעות בגונדולה, דבר שכך או אחרת לא הייתי מוכן לקראתו כלל וכלל) וכאשר ראיתי את העיר שׂרועה כאור אחד על פני המים הרחוקים כמו אונייה [...] הרגשתי כאילו הבתים היו המציאוּת – ואילו המים טירוף והזיית קדחת [...] ונציה הייתה לחלק ממוחי מאז אותו זמן.

צ'רלס דיקנס, מכתב משנת 1844. The Life of Charles Dickens מאת ג'ון פורסטר (Forster), (1872-1874)

 

 

ונציה היא דוגמה מובהקת למידה שבה בני אדם מסוגלים לנצל את הטבע ו'לתקן' אותו והטבע משתף פעולה או מתמסר. ובדומה לנאפולי, ונציה היא מבחן: אלה שטוענים כי אינם אוהבים אותה תולים בדרך כלל את האשמה בתיירים – אבל מה שהם מתכוונים לומר באמת זה שהם אינם מסוגלים לעכל חלום שהיה למציאות.

פיטר ניקולְס (Nichols)  Italia, Italia (1973)

 

איני מכיר עוד עיר אחת בעולם שהיא בה-בעת כה מוּכּרת וכה מסתורית כמו ונציה. אולי הדבר טמון ביכולת המוזרה שלה לעבור מטמורפוזה בלילות ולהפוך לעיר הזויה, שבתיה שונים מאלה שעל פניהם חלפנו במהלך היום, ואנשים אחרים מתגוררים בהם. הקולות והצלילים גם הם משתנים מרגע שהשמש שוקעת והקולות התמים והטהורים ביותר, כמו קולה הזך של אישה צעירה או פעמוניה של כנסייה עממית קטנה, מקבלים איני-יודע-איזו-משמעות שנפשנו קולטת את סודה השמור.

מרסל בְּריוֹן (Brion), Théâtre des esprits, תיאטרון הרוחות (1941)

 

 

בביקורי הראשון בוונציה, ומאז בכל ביקור וביקור, דבר אחד לא השתנה: לא רציתי לעזוב.

רייצ'ל דוֹנַדיוֹ (Donadio)  Venice in Winter, "ניו יורק טיימס" (2010)

 

בוונציה האינסוף תופס מעט מקום. זוהי תופעה מכושפת, מעשה מבעית, כאילו שיש לך ראש מלא מילים אך אינך מצליח לבטא משפט אחד.

הֶקְטוֹר ביאנצ'וֹטי (Bianciotti), Magazine littéraire (מאי 1985)

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

נהר ספרים                 ת"ד 162 בנימינה 3055101                 טל': 04-6288724         פקס: 04-6288726               דואר אלקטרוני :        nahar@bezeqint.net