מבחר מתוך כשמונה מאות עדויות קצרות ומרגשות של ילדים מוסתרים בצרפת במלחמת העולם השנייה שקובצו על ידי "אגודת הילדים המוסתרים" בצרפת. בשנת 2002 נעתרו ילדי הדממה שבגרו, לקריאתו הנרגשת של בית השידור הממלכתי הצרפתי לתעד את זיכרונותיהם מאותם ימים, כדי שדבר לא יימחה מדפי ההיסטוריה.
 
ב-1939 היו בצרפת כשבעים ושניים אלף ילדים יהודים. ב-1945, לאחר שחרור צרפת מהכיבוש הגרמני ונפילת ממשלת וישי משתפת הפעולה, נותרו כשישים אלף מהם בחיים. רבים מהם חבים את חייהם לאלפי צרפתים לא-יהודים אלמונים, שהסתירו אותם בבתיהם תוך חירוף נפשם ונפש יקיריהם.
 
ככה זה נפתח
 
עוד לפני המלחמה, ברובעי העיר העממיים, הלכו והתרבו גילויי אנטישמיות. העלבונות וההתקפות עלינו היו דבר שבשגרה. הביטויים "יהודי מלוכלך", "יהודון מלוכלך", "חזור לארץ שלך", נשמעו לעתים קרובות. הפשיזם בגרמניה ובאיטליה, ולצדו מלחמת האזרחים בספרד, רק החמירו את המצב.
(לַזאר)
 
בתקופת המהפכה נמלטה משפחת אבי מפולין מפני הצבא האדום. כמו אמי, גם אבי הגיע לפריז בתחילת שנות השלושים. הם נפגשו במטה המשטרה כשעמדו בתור כדי לקבל תעודות שהייה.
אבי עבד כפרוון. אמי סייעה לדודתי, שהייתה תופרת ועבדה בביתה. לאחר שנישאו, התמקמו הורי ושניהם עסקו בסריגה. הם ייצרו אפודות וסוודרים במכונת תפירה, בבית.
(אַנרייֵט)