צעיר צרפתי מבקר בהריסות פומפיי ומוצא שם את אהבת חייו. ואולם, היפהפייה הצעירה, אָרִייָה מַרסֶלה, בתו של אחד מעשירי העיר, היא בת אלפיים...
 
נובלה פנטסטית, פרי עטו המופלא של תֵאוֹפיל גוֹטיֶיה אחד הסופרים המקוריים והנחשבים ביותר בספרות הצרפתית.
 
בספר זה, בניסיון לחצות את גבולות הזמן והזמניוּת, התשוקה והאהבה נעשות כוח רב-עוצמה שביכולתו להניע את גלגלי הזמן.
 
בעט קסומה ומְכשפת מוחק תאופיל גוטייה, מגדולי הסופרים הצרפתים במאה התשע עשרה, את קווי הזמן ואת פערי התרבות המפרידים בין התקופות ההיסטוריות. הצעיר הצרפתי המבקר בפומפיי כתייר באמצע המאה התשע עשרה מתאהב עד טירוף בארייה מרסלה, אישה נחלמת ונחשקת, פאם פטאל מתעתעת, צעירה בת אלפיים שנה, יצירה טהורה של הדמיון ולמרות זאת אישה מוחשית לחלוטין.
 
גוטייה, שלא הסתפק בגישה הרומנטית, ודחה את התפיסה שהייתה מקובלת בזמנו לגבי סוּגת ספרות המסעות שתיעדה מקומות, אירועים ולוחות זמנים כפי שהיו והתרחשו במציאות, סבור שרשמי המסע האמיתיים הם אלה של הדמיון. המסע החיצוני, הקונקרטי, משמש מקור השראה וגירוי למסע הבל-יימחה המתרחש בדמיונו של הגיבור ומוביל אותו אל מחוזות העבר שבהם הוא חוֹוֶה את עוצמתן של התשוקה ושל האהבה ככוחות היחידים המסוגלים להניע לאחור את גלגלי הזמן.
 
ככה זה נפתח
 
שלושה צעירים, שלושה חברים שטיילו יחדיו באיטליה, ביקרו בשנה שעברה במוזיאון סְטוּדי אשר בנאפולי, שם כונסו העתיקות השונות שחולצו בחפירות פומפיי והֶרקוּלָנֵאוּם.
 
הם התפרסו בין האולמות, התפזרו על פי גחמותיהם והתבוננו בפסיפסים, בחפצי הברונזה ובפרסקאות שהוסרו מקירות העיר המתה, וכשנקרה בדרכו של אחד מהם דבר-מה יוצא דופן, היה מזמין את חבריו בקריאות צהלה, למרבה חלחלתם של האנגלים השתקנים ושל הבורגנים המיושבים בדעתם שדפדפו בקטלוג שבידיהם. 
 
ואולם הצעיר מבין השלושה, שעצר מול אחת התצוגות, לא שמע את קריאות חבריו, כמדומה, שכן היה שקוע בהתבוננות מעמיקה. הדבר שבחן בתשומת לב רבה כל כך היה פיסת אפר שחור קרוש ובו הטבעה קעורה: דומה היה הדבר לחלק מתבנית פסל שנשבר בעת ההתכה; עינו המיומנת של אמן הייתה מזהה בנקל קימור של שָׁד מרהיב ומִתאר צלעות מושלם כשל פסל יווני. ידוע, כפי שיספר לכם אף הזוטר במדריכי הטיולים, כי הלָבָה שהתקררה סביב גוף אישה שימרה את קווי המתאר המקסימים שלה. הודות להתפרצות הגחמנית שהחריבה ארבע ערים, הצליחה אותה דמות אצילית, שהתפוררה כבר לפני אלפיים שנה כמעט, להגיע עד ימינו; חזה עגלגל חצה את המאות בשעה שאימפריות רבות כל כך נעלמו ללא זכר! חותמת היופי שהטביע הגורל באפרו של הר געש, לא נמחתה.