שלושה סיפורים קצרים על גברים ונשים, ומה שביניהם: אהבה, פרידה, החמצה. ובמרכז, כמו תמיד, הסופר המיוסר שיודע גם רגעים של עדנה ועונג. זהו הספר החמישי מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד הרואה אור בנהר ספרים, וכמו קודמיו, גם הוא לראשונה בתרגום לעברית.
 
מתוך הספר
 
"זה קרה בימֵינו אלה שבהם כולם מיואשים משהו. הרבה נשמות חסרות מזל נשברו כשהמצוקות הכספיות ניחתו כתוספת לכל מצוקות הנפש שכבר נצברו בימי השגשוג. נוירוזה היא פריווילגיה של אנשים עם הרבה כסף מיותר."
 
["בין שלוש לארבע"] 
 
"כשהתעורר הרגיש טוב כמו שלא הרגיש זה שבועות רבים, עובדה שהתבהרה לו על דרך השלילה דווקא – הוא לא הרגיש חולה. לרגע נשען על משקוף הדלת שבין חדר השינה שלו לחדר האמבטיה, עד שהיה משוכנע שאינו מסוחרר. לגמרי לא מסוחרר, גם לא כשהתכופף לשלוף נעל בית מתחת למיטה."
 
["אחר צהריים של סופר"]
 
"הסיכוי היה דמיוני, אבל דונלד היה במצב רוח מתאים, בריא ומשועמם בסיומה של מטלה מייגעת. עכשיו תִגמל את עצמו. אולי. כשהמטוס נחת הוא יצא אל לילה קֵיצי של המערב התיכון ופנה לעבר נמל התעופה של העיר הנידחת שהוסב ממחסה ישן ואדום של רכבות. הוא לא ידע אם היא בחיים או אם היא גרה כאן בעיר או מה שמה הנוכחי. בהתרגשות גוברת הוא חיפש בספר הטלפונים את אביה שגם הוא אולי כבר מת היכן שהוא בעשרים השנים האחרונות."
 
["שלוש שעות בין מטוסים"]