הנובלה הדוקטור הרקליוס גלוס היא סיפור על שיגעון. מופסאן מתאר לנו את תהליך התדרדרותו הנפשית, את קריסת הזהות והתפרקות ה"אני" של גיבורו, הדוקטור הרקליוס גלוס, כתוצאה של משיכתו לרעיון גלגול הנשמות מיצור חי אחד למשנהו, המטמפסיכוזה. בדומה לוולטר המלגלג בקנדיד על האופטימיות, מלעיג מופסאן את המטמפסיכוזה, מבית מדרשו של פיתגורס, מגחיך עד לכדי אבסורד את האמונה הדתית־פילוסופית העתיקה כי לנשמה מגוון רחב של סוגי גוף שהיא יכולה לאכלס, כולל גלגולה בבעלי חיים.
 
 
כך זה נפתח
 
"מה היה, מבחינה רוחנית, הדוקטור הרקליוס גלוס
הוא היה אדם מלומד מאוד, הדוקטור הֵרַקליוס גלוס. אף כי מעולם לא ראה אור בחנויות הספרים בעיר הספרון הקטן ביותר שחתם בשמו, כל תושביה של העיר היודעת ספר, בָּלַנסוֹן, ראו בדוקטור הרקליוס אדם מלומד מאוד. איך ובמה היה הוא דוקטור? איש לא יכול היה לומר. ידעו רק שאביו וסבו נקראו דוקטור בפי אנשי העיר. הוא ירש מהם את התואר שלהם בד בבד עם שמם ועם רכושם; במשפחתו נשאו את התואר דוקטור מאב לבן, כמו שמאב לבן נקראו הרקליוס גלוס."