׳בארוחת ערב חגיגית שעורך בנקאי פריזאי לכבוד ידיד גרמני, משמיע האחרון באוזני האורחים סיפור פשע מזוויע, מרתק ובה־במידה מעורר מחשבה עמוקה. גיבור הסיפור הזה הוא פְּרוֹספֶּר מַנְיָאן, כירורג צעיר בצבא צרפת, הנקלע לעת ערב עם חברו פרדריק - אף הוא כירורג צבאי - לפונדק בשולי עיירה קטנה על גדות נהר הריין. השניים עוצרים ללינת לילה בדרכם לבסיס שבו חונה יחידתם. לפונדק הזה, הפונדק האדום שמו, מגיע גם סוחר גרמני עתיר ממון הנושא עימו מזוודה כבדה. הסוחר החביב הזה חובר לשולחנם של שני הכירורגים הצעירים. בין השלושה מתפתחת שיחה נעימה וכיוון שהפונדק מלא עד אפס מקום, הוא נאלץ לחלוק עימם את החדר באותו לילה גורלי. בעוד שני חבריו לחדר נמים את שנתם, פרוספר מניאן מתקשה להירדם. האוצר הטמון מתחת לראשו של הסוחר מגרה את דמיונו. הוא שוקע בהזיות, הוגה במוחו הקודח תוכנית רצח, ומפנטז מה יעשה בכסף שמכילה המזוודה. לעת בוקר מתגלה גופתו ערופת הראש של הסוחר. הכירורג הצעיר נעצר ומואשם ברצח. אבל האם הוא באמת הרוצח?
 
כך זה נפתח
 
בשנה כלשהי, איני יודע מתי בדיוק, בנקאי פריזאי אחד שהיו לו קשרי מסחר נרחבים בגרמניה, קיבל במאור פנים את אחד מידידיו - מאלה שסוחרים נוהגים לרכוש פה ושם אגב חליפת מכתבים. ידיד זה, מנהלו של בית עסק חשוב כלשהו בנירנברג, היה גרמני עב בשר, איש אנין טעם ומשכיל, חובב מקטרת מושבע, בעל פרצוף נירנברגי רחב ונאה, מצח מרובע, חשוף, מעוטר בכמה קווצות שיער זהובות. חזותו הייתה כשל אחד מבניה של אותה גרמניה אצילית וטהורה, כה משופעת באנשים נכבדים והגונים שמידותיהם הנינוחות ואורחותיהם השלֵוות לא הופרכו מעולם, אף לא אחרי שבע פלישות. הזר צחק בתום, הקשיב רוב קשב והיטיב לשתות. ניכר בו שהוא אוהב שמפניה אולי אף כפי שחיבב את יינות טירת יוֹהניסבֶּרג שגוֹנם כצבע הקש. שמו היה הֵרמן, בדומה לשמם של רוב הגרמנים המופיעים ביצירותיהם של סופרים. כמי שאינו מסוגל לעשות דבר בקלות ראש, הוא ישב אֵיתן אצל שולחנו של הבנקאי, אכל באותו תיאבון גרמאני שורשי כה ידוע באירופה, ונפרד במודע ובמתכוון מתפריט "התענית הגדולה". כמחווה של כבוד לאורחו, הזמין בעל הפונדק לסעודה כמה חברים קרובים, סוחרים ובעלי הון, נשים אחדות נאות מראה ונעימות הליכות, שיכולתה של פטפטת הסרק החיננית שלהן תאמה להפליא ללבביות הגרמאנית. אמת, אילו יכולתם, כמוני, להתענג למראה המפגש העליז הזה בין אנשים שהצניעו את טופריהם העסקיים כדי להמר על מנעמי החיים - הייתם מתקשים לשנוא את שטרי החוב בריבית החמסנית או לארוֹר את פשיטות הרגל. האדם אינו יכול להרע ללא הרף. וכך, גם בחברה של פּיראטים עשוי אדם לחווֹת כמה שעות נעימות שבהן נדמה לו שהוא נמצא על נדנדה ולא על סיפון ספינתם המרושעת. "בטרם יעזוב, יספר לכם אדון הרמן, אני מקווה, עוד סיפור מעשה גרמני שיעורר בנו פחד רב."