רקע, תקציר הספר, חווֹת דעת והמלצות קוראים:
 
לאורך ארבעים וחמש שנים כתב חיים לזר יומן אישי, בו תעד אירועים משמעותיים בארץ, בעולם ובפעילותו הציבורית רבת ההיקף כשורד שואה שהתנגד לכל קשר עם גרמניה, כחוקר וסופר וכחבר ביקורתי בתנועת החרות. יומניו מציגים "היסטוריה מלמטה", מנקודת מבטו האמיצה של אזרח מן השורה, איש רוח ומעש, שחווה על בשרו את התהומות ואת הפסגות של הסיפור היהודי במאה העשרים.   
                                     
"יומנו של חיים לזר הוא אוצר בלום שישמח את לבם של כל חובבי ההיסטוריה. רחב-אופקים, חד-מבט, רהוט וביקורתי, לזר פותח צוהר ייחודי אל תולדות המדינה בעשוריה הראשונים. יומנו חושף היבטים ידועים פחות של אירועי מפתח פוליטיים וביטחוניים, ומותח ביקורת חריפה על מפלגתו חרות ועל מפא"י, היריבה האידיאולוגית. בצד דיווחים על עניינים שברומו של עולם, היומן מתעד גם רגעים היסטוריים מינוריים וקסומים, כמו למשל, תיאורו את מנחם בגין הצופה במשחק כדורגל בין גרמניה לבריטניה, שהוא פנינה של ממש".
פרופ' אורית רוזין, אוניברסיטת תל אביב
 
"הפרטיזן והסופר חיים לזר זכור כמחברם של ספרי עדות ומחקר על הלחימה הבית"רית בשואה ועל מאבק האצ"ל בבריטים. יומנו האישי מפתיע בתובנותיו המעמיקות בזמן אמת, על המתרחש בחברה הישראלית ובתנועה הלאומית, על שלל אישיה, שאותם הכיר ולצידם פעל. זהו מסמך ייחודי, מרתק, כתוב בשפה קולחת, של אדם ותקופה".
יוסי אחימאיר, עורך רבעון "האומה"
 
"חיים לזר, פרטיזן ולוחם, אישיות מרכזית בתנועה הרוויזיוניסטית, איש רוח, היסטוריון וסופר בולט. הוא היה מעורב בפולמוסים ובמאבקים שהסעירו את המדינה סביב יחסי ישראל-גרמניה והשילומים, ונאבק על הנצחה הולמת של ההתנגדות היהודית בשואה, בדגש על חלקם של הבית"רים בה. יומנו המרתק שופך אור על העולם הפנימי המורכב של תנועת החרות ושל מנהיגה מנחם בגין, באופן שמעטים כמוהו מסוגלים לתאר".
פרופ' יחיעם ויץ, אוניברסיטת חיפה
 
מתוך הספר
 
בגין צופה במשחק כדורגל בין אנגליה לגרמניה
18.8.1966
בשבת "נחמו" י"ג אב (30.7) היה למנחם יום הולדת. הלכתי לבקרו ולברכו – זו פעם ראשונה בהזדמנות זו של יום הולדת. הלכתי, כי הנחתי שישמח לבואי, במיוחד כעת לאחר הימים הקשים שעברו עליו ואולי עדיין עוברים, מאז התפטר מראשות התנועה. ואכן, הוא ורעייתו עליזה שמחו מאד לקראתי. הבאתי לו מתנה את ספר ורשה באנגלית, המכונה "מוראנובסקה 7". הוא הציגו לראווה בראש מדף ארון הספרים שלו בעת היותי שם.
התאספו בביתו לברכו כל נאמניו או רבים מהם... באותו אחר צהרים התקיימה תחרות גמר אליפות העולם בכדורגל בין בריטניה לגרמניה. מאות מיליונים מרחבי העולם היו צמודים למכשירי הטלוויזיה ומקלטי הרדיו, וכך גם בארץ. מנחם ורוב הנוכחים גם הם התעניינו במהלך המשחק ועקבו אחריו בעירנות... מנחם הכריז, חזר והכריז, כי מעולם לא היה כה פרו-בריטי כפי שהינו היום. המשחק היה דרמטי והוארך בחצי שעה נוספת ולבסוף יצאה אנגליה כמנצחת בשיעור 2-4 שערים. השמחה בבריטניה הייתה ללא גבול, וגם אנו היהודים שמחנו מאד. מנחם שיגר מברק ברכה לשגריר הבריטי לנצחון ארצו.
בין כוסית לכוסית אמר לי מנחם כי לפני ארבעים שנה עלה לתורה לקרוא "נחמו נחמו עמי, וכה מהר חלפו השנים. אמרתי לו כי מאז הוסיף לנחם את עמו הרבה פעמים ועוד יוסיף לעשות כן בעתיד. הוא היה מהורהר וספקני כלפי העתיד. ניחמתיו, כי אכן העתיד עוד לפניו ועוד ינחה את התנועה, ואולי גם את העם היושב בציון. לדבריו, זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין, ואני השבתי כי לעולם אין לדעת.
 
פרטים על המחבר
 
חיים לזר-ליטאי (1914 – 1997) נולד בליטא והצטרף לבית"ר בגיל עשר, לאחר ששמע את זאב ז'בוטינסקי נואם בעירו.  
למד בישיבה, שירת שנה בצבא הליטאי. כשהנאצים כבשו את וילנה ביוני 1941 הצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד כמדריך נשק. ביולי 1943 ברח מן הגטו והצטרף לפרטיזנים ביערות. בפעולה נגד רכבת נשק גרמנית איבד את ידו הימנית.
אחרי המלחמה היה מראשוני הפעילים ב"בריחה" ומונה לנציב בית"ר ברומא, שם עסק בארגון העלייה ה"בלתי לגאלית", עד שעלה בעצמו לארץ במרס 1947.
פרסם מאמרים בעיתונות על קורותיו בשנות השואה וספר אישי על גטו וילנה – חורבן ומרד (1950). שני ספריו הבאים היו כיבוש יפו (1951) ומבצר עכו (1953) שתעדו את פעולות האצ"ל ואחריהם אף על פי (1959) פרי מחקר מקיף על עלייה ב' שאורגנה בידי בית"ר ערב המלחמה. הוא זכה לכינוי "ההיסטוריון של התנועה הלאומית", אחד ממחקריו המרכזיים ראה אור כספר "מצדה של ורשה" (1963), חשף את קיומו ואת תפקידו המרכזי של הארגון הבית"רי  "ארגון צבאי יהודי" במרד גטו ורשה.
ספרים נוספים שפרסם: עדות מימי חורבן ומרד (1978 עם רעייתו חיה לזר),  פרקי בריחה (1986) ובית"ר בשארית הפליטה, שהופיע זמן קצר לפני פטירתו בשנת 1997.