לאון (לב) טרוצקי, הוגה הדעות והמנהיג הרדיקלי הבלתי מתפשר, כותב מנהמת לבו על בנו המת. דבריו המרגשים מציגים פן אנושי של אב שאיבד את היקר לו מכול – בן אהוב, חבר, לוחם שותף לדרך.
 
באמצע ינואר 1938, בפריז, התלונן גבר צעיר על כאבי בטן עזים שאובחנו כתחילתה של דלקת תוספתן. ב-8 בפברואר הוא אושפז ונותח בקליניקה שנוהלה בידי גולים רוסים "לבנים" מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. ב-16 בפברואר נותח שנית, אך לא שרד. בן שלושים ושתיים היה במותו. היה זה לֵב לְבוֹביץ' סֵדוֹב, אזרח סובייטי, גולה פוליטי, בנם של לב טרוצקי ונטליה סדוב.
 
"לב סֵדוֹב - בן, חבר, לוחם" / לאון טרוצקי, תורגם על פי הנוסח האנגלי (שתורגם מהמקור ברוסית) בהוצאת Young People's Socialist League, מרס 1938, ניו יורק, ארה"ב.
_______
 
הספדו של טרוצקי מלוּוה בריאיון עיתונאי שערך עִמו הסופר הבלגי-צרפתי ז'ורז' סימנון, שליח היומון "פּארי-סוּאַר", בסגנונו הייחודי המוּכּר מיצירותיו. מרתקות השאלות הנוקבות הרות הגורל שהוא מציג לטרוצקי והתשובות שבצדן – על רקע עלייתו של היטלר לשלטון והצטברות ענני הסערה בשמי אירופה.
 
"אצל טרוצקי" / ז'ורז' סימנון, תורגם מצרפתית מהריאיון המקורי שפורסם בעיתון Paris-Soir ב-16 וב-17 ביוני 1933
 
ככה זה נפתח
 
לב סֵדוֹב – בן, חבר, לוחם / לאון טרוצקי
 
בכותבי שורות אלה, ניצבת לצִדי אִמו של לב סֵדוֹב, ומברקי תנחומים מגיעים עוד ועוד מרחבי העולם. כל אחד מהם מעלה את השאלה הנוראה: "האם באמת ייתכן שחברינו – בצרפת, בהולנד, באנגליה, בארצות הברית, בקנדה, בדרום אפריקה וגם כאן, במקסיקו – משלימים עם העובדה שסדוב אי