תומס אדוארד לורנס, שנודע בהיסטוריה כ"לורנס איש ערב", היה דמות שעוררה את סקרנותם של דורות ברחבי תבל קרוב למאה שנה. היומן האישי שכתב בשנת 1911 בהיותו בן 23, לא נועד כנראה להתפרסם. ניסוחיו וסגנון כתיבתו משתנים לאורך כמה עשרות דפיו וייחודו בכך שהוא מזמין הצצה לראשית דרכו בארכאולוגיה ולעשייתו המודיעינית הייחודית. דבריו רומזים על הדרך שבה הוא עתיד להיות דמות דומיננטית הן בשדה הקרב והן בעיצוב המדיניות של מנהיגי האימפריה הבריטית בכל הנוגע למזרח התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומיד עם סיומה. אנו פוגשים אותו בשנת 1911, בחודשים יולי–אוגוסט, לקראת סיום עונת חפירות ארכאולוגיות בכרכמיש. באותה עונה ניהל את החפירות דויד הוגארת' (Hogarth), ארכאולוג בכיר באוניברסיטת אוקספורד, שכיהן כמנהל המוזיאון הארכאולוגי בעיר זו – המוזאון הראשון מסוגו בעל מסורת של מאות שנים. לורנס בן העשרים ושלוש סיים את לימודיו לתואר ראשון בהצטיינות והוגארת' ראה בו מדען צעיר שלו עתיד מבטיח. עם צירופו לעונה זו גם הטיל עליו למלא תפקיד חשוב באיסוף החומרים לכתיבת הדו"ח הסופי בן מאות העמודים על העונה, כולל מאות רבות של צילומים. על היקפי החומר הזה שנועד להתפרסם בחסות ה"מוזאון הבריטי" אפשר ללמוד מעיון בשלושת המכתבים ששלח לורנס לאימו ושתרגומם צורף ליומן.
 
מתוך הספר
 
"יום שני, 17 ביולי: התעוררתי בשעה 04:00 אך עבר זמן רב עד שיצאתי לדרך. מצב השן הורע. אבחנתי פצע וחשתי כאב רב בצד אחד של הפנים. קניתי כיכר לחם ויצאתי לטירה. עובי חומת העיר תשעה או עשרה רגל. 
 
בסביבות השעה 06:00 יצאתי בדרכי לחָרָן. לא היו תקריות בדרך. השטח כולו מישורי ככל שרק אפשר. כל שני מייל בלטו תילים עצומים של חורבות עתיקות. בצהרי היום, לאחר מחצית הדרך, חציתי נחל קטן. לפניי נגלה חזיון תעתועים. ניסיתי לצלם בריכת מים אך נכשלתי – דבר לא נראה בקרקעית הזכוכית. המגדל בקתדרלת חרן נצפה במהלך ארבע שעות. כל כולו נראה מוארך בהשפעת חזיון התעתועים. הוא נצפה מתקטן ומתארך בדרך מדהימה, פעם רעד מלמעלה למטה, פעם השתחווה לימין ופעם לשמאל ועכשיו כמו קד קידה. היום חם מאוד ועד 14:30 שתיתי חמישה בקבוקי מים. לא עצרתי בשום מקום בדרך.
 
האנשים גסים ולא מנומסים, דוברים חצי טורקית ולבושי סחבות. הילדים לרוב עירומים. גמלים רבים. המישור כולו רטוב ופורה מאוד. דוּרָה, עולש, שעורה וחיטה. אין מעיינות. אחר הצהריים מעונן. ביליתי בצל כמה רגעים. כפות הרגליים עייפות מאוד. נרתיק המצלמה נרטב מאוד וחלקו האחורי הושחת כולו. למרבה המזל כנראה רק מעט מהרטיבות חדרה פנימה. 
 
תושבי העיירה מכנים אותי "שיח'". עצרתי מאחורי חומות חרן למנוחה קצרה ואז טיפסתי דרך פתח אל תוך העיר. החלק העיקרי של הכפר נמצא דרום־מערבית לאתר המקורי ליד הטירה. בדרכי לשם פגשתי קפיטן טורקי שדיבר צרפתית פרועה. הוא היה בדרכו החוצה לאחר שהסדיר כמה נושאי גיוס כוח אדם עם השיח'. מצאתי את השיח' בטירה שאותה הפך לביתו. היה שם מגדל גבוה, מתחתיו מסתור שקירותיו בנויים מאבן מזוותת, ושבכות מספר מרושתות הפונות החוצה. בתחתית – רצפת עפר. השיח' ושבעה או שמונה איש נמצאו רכונים, מקיימים דיון על אובדן מפתח. כאשר נכנסתי הוא בירך אותי, הזמין כרים ושטיחים ואז התיישבתי. הוא היה איש צעיר, אולי בן שמונה עשרה, מבטו ערני ומשדֵל, שיער כהה ומתולתל וכמובן גבוה ורזה. הוא כיהן כשיח' רק שנה אחת, מאז מת אביו.
 
דיברנו על מגוון רחב של נושאים (הם נדהמו שהקדמתי כל כך להגיע מאורפה). הוא הכביד עליי מאוד בכך שנאלצתי לתאר בשפה הערבית את הממשל המקומי באנגליה ומידע על מנהגי הנישואין שם. הוא היה סקרן לדעת איזה כבוד שמור לשיח' באנגליה. נימוסיו היו מצוינים, שונה מאוד מהמקומיים. הוא לא חטף דבר מחפציי, אך המתין (בשקיקה) עד שהראיתי לו פריטים. 
 
אחדים מאנשיו שמעו בעבר על גֵ'רָאבִּיס, או ז'ראביס, כפי שביטאו את המילה. הם הביעו עניין במסילת הרכבת שעתידה להיבנות.
 
בעת שקיעת החמה הוא, השיח', הביא לי אוכל במו ידיו: מלפפונים, ביצים קשות ולחם חיטה מצוין, בעוד אנשיו סעדו לידינו ואכלו תותי עץ ולחם. אכלנו גם מזה וגם מזה. אחרי ארוחת הערב שוחחנו קצת ואז שכבתי לישון. הוא הביא לי את השמיכות הטובות ביותר שלו ושנתי הייתה מושלמת בעוד משרתיו נערמו סביבי. כאשר התעוררתי בבוקר מצאתי תרנגול הודו זקן יושב על קיר נמוך ליד ראשי והרבה סוסים בחצר. אני שכבתי על לוח עץ נמוך."
 
מתוך אחרית הדבר:
 
"תומס אדוארד לורנס – מי שנודע ברבות הימים כ"לורנס איש ערב" - היה דמות שעוררה את סקרנותם של דורות ברחבי תבל קרוב למאה שנה. היומן האישי שכתב במסעו בצפון סוריה בקיץ 1911– בהיותו בן 23 - לא נועד כנראה להתפרסם. ניסוחיו וסגנון כתיבתו משתנים לאורך כמה עשרות דפיו וייחודו בכך שהוא מזמין הצצה לראשית דרכו בארכאולוגיה ולעשייתו המודיעינית הייחודית. דבריו רומזים על הדרך שבה הוא עתיד להיות דמות דומיננטית הן בשדה הקרב והן בעיצוב המדיניות של מנהיגי האימפריה הבריטית בכל הנוגע למזרח התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומייד עם סיומה." [אפרים הלוי]