מבחר זה של סיפורי ניצחון סיניים על שדים ורוחות פותח לקורא הישראלי צוהר להכרת תרבות עתיקה ורחוקה, ויש בו כדי לעורר למחשבה גם על תרבותנו שלנו. על המיתולוגיה בשירות המודעוּת הפוליטית והחברתית, מרחיב באחרית הדבר המרתקת שלו, עורך הספר, ששימש ראש המכון לספרות באקדמיה הסינית למדעים.
 
ככה זה נפתח
 
בצעירותי למדתי בפרבר המערבי, ורק הציפורים ביער היו שכנוֹתי. הייתי פותח ספר וקורא בו מראשיתו ועד סופו לפני שהמשכתי לאחר, אף פעם לא סתם מרפרף על הכתוב או מפסיק באמצע. כל הלילה ללא הפסקה הייתי יושב ער, שוכח קור ורעב, ולא טורח לסרק את שערי או לשטוף את פני.
 
לילה אחד כתבתי מאמר בעט שבידי, והנה שמעתי צווחת שד מבעד לחלון. חשבתי בלבי שמאחר שלא עשיתי כל רע, אף רוח נקמנית לא תבוא להטריד אותי, אז למה לי לפחד משדים או רוחות רפאים? הבערתי לפיד, ויצאתי לאתר את מקור הרעש, שבקע מבין סבך שיחי במבוק. גיליתי כי משב רוח שָרק מבעד לחור בעלֶה קמל שנתפס בקורי עכביש, והבנתי כי זהו הצליל שחשבתי בטעות לצווחת שד.