לראשונה בתרגום עברי מוגש לקוראים ספר המסע של הסופר הסקוטי הגדול, מסע שנועד לחזק את הקשר שבין הנוסע ובין העולם המוחשי, והעולם הזה – ובעצם הטבע – הוא אחד הגיבורים הראשיים של הספר. כמעט אין עמוד בספר שאין בו תיאור טבע נפלא, כתוב להפליא, בצמצום ובדייקנות.
 
את "מסעות עם אתון בחבל סֶוון" (1879) כתב רוברט לואיס סטיבנסון ברגע קשה בחייו; הקריירה הספרותית שלו לא נסקה, בריאותו נותרה רופפת כתמיד, ופאני, האישה שאהב, חזרה אל בעלה באמריקה. כדי להסיח את דעתו מכאב הפרידה וכדי להיחלץ מן הדכדוך מצא לו סטיבנסון מפלט בעיירה ההררית מונַסטיֶיה, ומשם יצא למסע רגלי של שנים-עשר יום ולמעלה מ-250 קילומטרים ברחבי סוון, אזור הררי נידח ופראי יחסית בצרפת של אותם הימים. הספר הקטן הזה, סיפור המסע ההוא, פורש לפנינו בדפים מועטים וביד אמן את מכלול דמותו של האיש, את מזגו, טעמיו, דעותיו, אהבותיו והנושאים שהעסיקו את דעתו.
 
רבים מן התושבים שפגש בדרכו בעשרות הכפרים שעבר בהם לא הבינו כלל את מהות המסע. "אני עצמי נוסע לא כדי להגיע אל יעד כלשהו אלא כדי לנסוע," כתב סטיבנסון. "אני נוסע למען הנסיעה. העניין הוא להיות בתנועה, לחוש מקרוב בצורכי החיים ובתקלותיהם. לרדת ממיטת התענוגות של הציוויליזציה ולחוש תחת רגלי את סלעי השחם של כדור הארץ ואת אבני הצור החדות הפזורות עליהם." [...]
 
כאמור, כמעט אין עמוד בספר שאין בו תיאור טבע; אבל הטבע אצל סטיבנסון, כיאה למשכיל ויקטוריאני בשלהי תקופת הרומנטיקה, לובש לא פעם דמות טרנסצנדנטית, כמעט בגדר אלוהות, שכל יציריו חוץ מן האדם העירוני חשים אותה ובאים אתה במגע אינסטינקטיבי. התפיסה הזאת באה לידי ביטוי מובהק בפרק היפהפה "לילה בין אורנים". הטבע טוב ומיטיב ואל לו לאדם לחשוש מפניו: "דומה היה שהעולם החיצון, שמפניו אנו נמלטים בפחד אל בתינו, הוא משכן נעים אחרי ככלות הכול, ומדי לילה בלילה מוצעת וממתינה לו לאדם מיטה בשדות, שם מנהל אלוהים בית פתוח." הלינה תחת כיפת השמים בחורש האורנים היא בעיניו חוויה חושית ורוחנית מושלמת, אלא שאז נזכר סטיבנסון באהובתו הנעדרת, והיעדרה פוגם בשלמות הרגע: "לחיות תחת כיפת השמים עם האישה שאתה אוהב – אלה החיים המושלמים והחופשיים ביותר מכל החיים האפשריים." ואולם במקומות אחרים בספר סטיבנסון עומד על הפער שבין האדם המודרני לטבע ועל חוסר יכולתו לשוב אליו בשלמות.
 
בדרכו פגש הנוסע רבים מתושבי האזור, מקצתם איכרים בורים ועוינים ומקצתם אנשים פשוטים ומסבירי פנים. חלק חשוב מן הסיפור הוא המתח המתמיד שבין סטיבנסון הפרוטסטנטי, שאמונתו רחבת אופקים כמעט עד כדי חילוניות גמורה, ובין קנאים קתולים צרי אופק שמנסים להשפיע עליו להמיר את דתו. הוא עצמו "אדם שיש לו יחס דומה מאוד כלפי כל הכתות הדתיות," ומאמין "שבסופו של דבר הכול דומה, וכולנו מתקרבים מכיוונים שונים אל אותם אב ורֵע טובים."
 
[...]
 
וכמובן אי אפשר לשכוח את מודֶסטין, הבהמה הקטנה והנאה, העקשנית והטיפשה, שנשאה בהכנעה ובסבלנות עילאית את מטענו וכמעט הוציאה אותו מדעתו בימים הראשונים של המסע, עד שאיכרי הסביבה לימדו אותו לנהוג בה בתקיפות, במקל ובשוט ובמַלמד, ולהתגבר על האסטניסיות ה"אנגלית" ועל מצפונו שאוסר עליו "לנהוג בגסות בנקבה כלשהי". ואף על פי שלא למד לאהוב את מודסטין כל זמן המסע, בניגוד למה שחזו לו הכול כשקנה אותה, הרגיש סטיבנסון היטב בחסרונה לאחר שמכר אותה. רק אז נוכח לדעת שהאיכר הגס שמכר לו אותה והזיל דמעה כשנפרד ממנה לא העמיד פנים כלל. [יוסי מילוא, מתרגם הספר]
 
רוברט לואיס סטיבנסון, הסופר, המשורר והמסאי הנודע, מחברם של "אי המטמון", "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד", "מועדון המתאבדים" ויצירות מופת אחרות, נולד ב-1850 באדינבורו בירת סקוטלנד ומת ונקבר ב-1894 בסמואה המערבית באוקיינוס השקט.
 
ככה זה נפתח
 
במקום קטן ששמו לֶה מוֹנַסטיֶיה, בעמק נעים בחבל ארץ הררי, כעשרים וארבעה קילומטרים מלֶה פּוּאִי, ביליתי בנעימים כחודש ימים. מונַסטייה ידועה בתחרה שלה, בשיכרותם של תושביה ובלשונם המשתלחת, ובפלגנות פוליטית שאין לה אח ורע. בעיירה ההררית הקטנה הזאת יש חסידים לכל אחת מארבע המפלגות בצרפת – הלֶגיטימיסטים, האוֹרלֵאַניסטים, האימפריאליסטים והרפובליקנים, וכולם שונאים ומתעבים ומנאצים ומשמיצים אלה את אלה. כשאינם דנים בענייני עסקים ולא מתנצחים זה עם זה בקטטות של בית מרזח, התושבים זונחים לחלוטין אפילו את הדיבור עצמו. מין פולין הררית שכזאת. ובאמצעה של בבל זו מצאתי את עצמי במוקד של הסכמה. כולם השתדלו להיות אדיבים ומועילים לַזָר, ולא רק מתוך הכנסת האורחים הטבעית של אנשי ההרים, ואף לא בשל פליאתם על שבחרתי מרצוני לחיות בלֶה מונסטייה אף על פי שיכולתי בנקל לגור בכל מקום אחר בעולם הגדול הזה; במידה רבה נבע הדבר מן המסע המתוכנן שלי דרומה בחבל סֶוֶון. נוסע מן הסוג שלי הוא דבר שעד כה לא נשמע כמוהו במחוזות האלה. הסתכלו עלי בבוז, כאדם המתכנן מסע אל הירח, ועם זה גם בעניין ובכבוד, כמי שיוצא למסע אל הקוטב האכזרי. וכולם היו נכונים לעזור לי בהכנותי; סיעה של אוהדים תמכו בי ברגעים המכריעים של כל עסקה, וכל צעד שעשיתי לוּוה בסבב של הרמת כוסות ונחגג בארוחת ערב או בוקר.
 
חודש אוקטובר כבר היה בעיצומו כשהייתי מוכן סוף סוף לצאת לדרך, ובמקומות הגבוהים שבהם עברה דרכי לא יכולתי לצפות לקיץ אינדיאני. גמרתי אומר ללון תחת כיפת השמים, ועל כל פנים להיות מצויד ללינה תחת כיפת השמים; שהרי אין דבר מעיק יותר על הנפש החופשית מן הצורך להגיע לִמקום מקלט עד שקיעת החמה, והכנסת האורחים של פונדק כפרי אינה מובטחת כלל להולכים ברגל.