זהו סיפור חייו של פרדריק דאגלס (1895-1818), עבד שחור, כפי שנכתב במו-ידיו, מנהמת לבו. הסיפור מתחיל ביום היוולדו באחוזה בדרום ארצות הברית ב-1818 ונמשך עד בריחתו אל החופש והתייצבותו בשורה הראשונה של הלוחמים נגד העבדות. פרדריק דאגלס, שלמד קרוא וכתוב בהיחבא, הוא העבד הראשון שכתב את סיפורו בעצמו.
 
תיאור חיי היומיום של העבדים, האכזריות הפיזית והפסיכולוגית שהיו לה קורבן, ותהליך הפיכתו של עבד לאדם חופשי ברוחו ובגופו - הִקנו למחבר תהילת עולם.
 
הספר עבד אמריקני, סיפור חייו של פרדריק דאגלס הוא סיפור מרתק, עוצר נשימה ומעורר למחשבה, מסמך בעל חשיבות ראשונה במעלה במאבק נגד הגזענות באשר היא ועל כל גווניה ותופעותיה. הספר נלמד כיום באוניברסיטאות בארצות הברית כנדבך חיוני להבנת ההיסטוריה של מאבק האמריקנים השחורים לשוויון זכויות ולהכרה אזרחית. הספר ראה אור לראשונה בארצות הברית בשנת 1845 בהוצאת "המשרד נגד העבדות" ומאז במהדורות רבות ובהוצאות ספרים שונות בארצות הברית, בריטניה וקנדה ובכללן בסדרה הקלאסית של הוצאת "פנגווין" הבריטית.
 
עבד אמריקני, רואה אור לראשונה בעברית ומוגש כאן כתרגום המהדורה המקורית במלואה, עם שתי הקדמות שנכתבו במיוחד למהדורה ראשונה זו – מאת ויליאם לויד גאריסון ומאת עו"ד וונדל פיליפס.
 
ככה זה נפתח
 
נולדתי בטקאהו, ליד הילסבורו, כשנים עשר מייל מאיסטון שבמחוז טלבוט, מרילנד. איני יודע בדיוק מהו גילי, כי מעולם לא ראיתי מסמך מהימן כלשהו המציין אותו. בעצם רוב רובם של העבדים לא יודעים מהו גילם יותר מאשר סוסים יודעים אותו. וככל הידוע לי, מרבית האדונים רוצים שעבדיהם לא יֵדעו זאת. איני זוכר שפגשתי אי פעם עבד שידע מתי הוא נולד. רק לעתים רחוקות עבדים יכולים לומר בעניין זה יותר מאשר: נולדתי בעונת הזריעה, בעונת הקציר, בעונת הדובדבנים, באביב, או בסתיו. העדר מידע על גילי אימלל אותי עוד בהיותי ילד. הילדים הלבנים ידעו את גילם, ואני לא הבנתי מדוע לי לא הייתה הזכות לדעת את הגיל שלי. אסור היה לי לשאול את אדוני בעניין זה. שאלות כגון אלה מפי עבד היו בעיניו התנהגות חצופה ובלתי ראויה, והעידו על מזג חסר מנוחה. על פי החישוב הכי מדויק שביכולתי לעשות, כיום אני כבן עשרים ושבע או עשרים ושמונה. הגעתי למסקנה זו לאחר ששמעתי בזמן כלשהו במהלך שנת 1835 את אדוני אומר שאני בן שבע עשרה.