זהו חיבור אתי במתכונת הרצאה. עניינה של יצירה זו ערכו של הזמן, והדרך לנצלו בצורה הטובה ביותר, לתיקון מידות ולהגות פילוסופית, ולא במרדף אחרי הבלים.
 
לוּקיוּס אנאיוּס סנקה, מאבותיה-מולידיה החשובים ביותר של תורת הסטואה, הוא אחד הפילוסופים המערביים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. סנקה חי בין שנת 1 לפנה"ס לשנת 65 לספירה וכתב את החיבור הזה בשנת 49.
 
ככה זה נפתח
 
רוב בני האדם, פָּאוּלינוּס, מלינים על רשעותו של הטבע: על כך שאנו נולדים למשך חיים קצר, על כך שמידת הזמן הקצובה לנו חולפת כה מהר, כה בחטף, עד שלמעֵט אנשים ספורים, חייהם של השאר נקטעים בעצם ההיערכות לקראתם. ועל מה שנדמה בעיניהם לצרת הכלל נאנחים לא רק האספסוף וההמון הפוחז: רושם זה עורר מחאות גם מפי אנשים נודעים. מכאן אִמרתו של גדול הרופאים, 'החיים קצרים, ארוכה האומנות'.
 
מכאן גם טענתו של אריסטו בהתנצחו עם הטבע, טענה שכלל אינה הולמת אדם חכם כמותו, שהטבע העניק לחיות חיים ארוכים עד מאוד, כך שהן עשויות לחיות על פני חמישה או עשרה דורות, ואילו לאדם, שנולד למעשים רבים וגדולים קבע מסלול חיים קצר הרבה יותר.