בחיבור "על שלוות הנפש" עוסק פלוטרכוס בשביעות הרצון, כלומר בנינוחות, בחדווה ובשלווה – מונחים המבטאים את היכולת לשאת את המציאות בשוויון נפש, אך לא באדישות, אלא מתוך התמודדות פעילה מהולה בשמחה וביטחון פנימיים. פלוטרכוס דן באיזון של הנפש, ברוגע, בשלווה הפנימית, בחיים המאושרים...
 
"אפלטון הִשווה את החיים למשחק בקוביות מזל, שבו יש להשתדל להטיל לא רק את מה שמתאים לנו, אלא גם, מִשהטלנו, לעשות שימוש יאות בתוצאה שעלתה בגורל. וכשמדובר בנסיבות, ההטלה אמנם אינה בשליטתנו, אך אם יש לנו בינה – משימתנו לקבל כיאות את האירועים העולים בגורל ולהקצות מקום לכל אחד מהם..." כך נפתח הספר.
 
פלוטרכוס, מחבר "חיי האישים", ההיסטוריון, הביוגרף והפילוסוף היווני הנודע, נולד בשנת 46 לספירה למשפחה עשירה וספוגת תרבות. את רוב חייו חי ביוון אך ביקר במצרים ובאיטליה ואף לימד ברומא.
 
עוד ספר בסדרה "זמן לפילוסופיה" המביאה לקוראי העברית תרגומים חדשים של טקסטים פילוסופיים יווניים ורומיים מכוננים, פרי הגותם של הפילוסופים הגדולים המציעים תשובות מנחמות אפשריות לשאלות קיומיות שאינן מרפות מן האדם בכל הזמנים.
 
קטע מהספר
 
[מתוך פרק 12]
 
אכן גם הדבר הזה מונע את שלוות הנפש: איננו מתאימים את תשוקותינו ליכולתנו, כשם שמלחים מתאימים את המפרש לעוצמת הרוח.
 
בציפיותנו אנו שואפים לדברים גדולים מדי, ואז, משידנו אינה משגת אותם, אנו מאשימים את הגורל ואת המזל, אך לא את טיפשותנו. שהרי זה שרוצה לירות חץ בעזרת מחרשה או לצוד ארנב בעזרת שור אינו חסר מזל, וגורל זדוני לא נמצא בעוכריו של מי שאינו מצליח ללכוד צבאים בעזרת סלים ורשתות דייגים; אנשים אלה מנסים לעשות את הבלתי-אפשרי בגלל טיפשותם וסכלותם. הסיבה לכך היא אהבה עצמית יתֵרה; היא הגורמת לנו לרצות להיות ראשונים, לנצח בכול, וליטול חלק בכל דבר מבלי שנדע שובע. הרי העשירים דורשים להיות בו בזמן מלומדים, חזקים, שמחים במשתאות ונעימי הליכות, ידידי מלכים ובעצמם מושלי ערים, ולא רק זאת, אלא שאם אין להם כלבים, סוסים, שלווים ותרנגולים המצטיינים באיכויותיהם, לבם דואב. דִיוֹנִיסִיוֹס הבכיר לא היה מרוצה מהיותו הגדול מן הטיראנים של זמנו. משום שלא ידע לדקלם שירה טוב מפילוֹקסנוֹס המשורר, או לנהל ויכוח מלומד טוב מאפלטון, השליך את הראשון לעבודה במחצבות ואת האחרון שלח לאָיגִינָה ומכרו לעבדות.