פרוקופייב – גולה במולדתו

 

 

סרגיי פרוקופייב, מגדולי המלחינים במאה ה-20 מוזכר בנשימה אחת עם סטרווינסקי, ברטוק ושוסטקוביץ'. פרוקופייב נודע ביצירותיו המופלאות בהן הטביע את חותמו האישי ואת חותם מולדתו. בין יצירותיו – קונצ'רטות, סונטות וסימפוניות. ראויות לציון, הקנטטה הגדולה 'אלכסנדר נייבסקי'; המוזיקה לבלט 'רומאו ויוליה'; האופרה 'אהבת שלושת התפוזים' והאגדה הפופולרית לילדים 'פטר והזאב'.

 

הקוראים בספר מלווים את פרוקופייב בשלבי חייו השונים מלידתו ועד ימיו האחרונים. אנו שומעים את המלחין משוחח עם בני משפחתו, עם מלחינים ועם משוררים וסופרים. אנו משתתפים עמו בחייו, בהתלבטויותיו ובהחלטותיו, ומתוודעים ליצירותיו, למקורותיהן ולגלגוליהן. כל זאת על רקע אירועי המקום והזמן.

 

"האמן נמשך לאמנותו בכוח האהבה. קרא לזאת תשוקה – יצר שאין לעמוד בפניו, כמו אותם מטפסי הרים שנמשכים אל ההרים כאל מגנט. [...] כל עיכוב נוטל מן האמן את שלוות נפשו עד שישלים את יצירתו."

 

[פרוקופייב] "סרגיי נמשך למולדתו באופן שאין לעמוד בפניו והיה נחוש לחזור אליה על אף אזהרות ידידיו שנמלטו משלטון העריצות." [לינה, רעייתו של פרוקופייב]

 

"אני מבין את אהבתך הגדולה לרוסיה, אבל עליך לזכור שאין זו רוסיה שהכרת. זו רוסיה חדשה, שממשלתה מרכזת את השלטון, ורק שם יוכרעו הדברים. [...] עליך להיות מוכן לכל מיני פורענויות בלתי צפויות. אמנם תדבר רוסית ותשמע רוסית, אך מסביב תראה הרבה אנשים עצובים." [המלחין מיאסקובסקי, ידידו של פרוקופייב]

 

צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים רבים ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. ספריו הקודמים שהופיעו בהוצאת נהר: "שוברט – מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010); "בטהובן – בעין הסערה" (נהר ספרים, 2011); "ברטוק – מלחין ללא פשרות" (2012); "היידן – בכוחות עצמו" (2014); "סטרווינסקי – ללא לאות" (2014); "דביסי – מצייר בצלילים" (2015)

 

מתוך המבוא לספר

 

פגישתי הראשונה עם המוזיקה של פרוקופייב הייתה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשאמר לי אחד מידידַי: "בוא לביתי כדי להאזין ליצירה מיוחדת במינה." זו הייתה הסימפוניה החמישית של פרוקופייב שנכתבה בשנת 1944, בימי המלחמה. היצירה היא ארוכה, נמשכת כמעט שעה. הייתי נרעש. ככל שנמשכה הנגינה חשתי שזו מוזיקה מרשימה ביותר עם חיוניות אדירה. היצירה הדהדה בראשי כמשהו נשגב ומאז ביקשתי להכיר את יצירותיו של פרוקופייב עוד ועוד. גיליתי את הסימפוניות שלו ואת המוזיקה לסרטים 'אלכסנדר נייבסקי' ו'איוון האיום', וכן את האופרות 'אהבת שלושת התפוזים', 'מלחמה ושלום', המוזיקה לבלט 'רומאו ויוליה', 'סינדרלה' והסונטות הנפלאות לפסנתר. ואלה רק אחדות משפע היצירות שהותיר אחריו.

 

פרוקופייב הוא ללא ספק אחד המלחינים הגדולים של המאה העשרים. הוא גדל בכפר אוקראיני, ובילדותו התרועע עם בני האיכרים ואהב לטייל בטבע. כנער למד בקונסרבטוריון בפטרבורג. אהבתו לרוסיה מולדתו ניכרת ביצירותיו. בן יחיד להוריו, נער כישרוני ומפונק, דבק במוזיקה ובנגינה ועד מהרה התפתח לפסנתרן מצטיין ולמלחין.

 

(צבי צֹרי)

 

 

קטע מפרק 6:

  

ב-28 ביוני הגיע פרוקופייב ללונדון. מיד עם בואו נפגש עם אוטו קלינג, נציג הוצאת 'ברייטקופף והרטל' בלונדון. כשקרא הלה את מכתבו של צ'רפנין אורו עיניו אמר: "ובכן אתה הוא זוכה הפרס הראשון בפסנתרנות בפטרבורג... ומה שלומו של ידידי צ'רפנין?"

 

"טוב מאוד," אמר פרוקופייב, "אני מעריך מאוד את מר צ'רפנין, לדעתי הוא המורה החשוב ביותר בקונסרבטוריון."

 

"יפה יפה," אמר קלינג, "ואתה, ודאי מבקש סטודיו עם פסנתר, לא כך?"

 

"אכן זה מה שאני מבקש," אמר פרוקופייב.

 

"בוא אלי אחרי הצהריים ואביאך אל הסטודיו," אמר קלינג והוסיף: "כמה זמן תשהה בלונדון?"

 

"אני מניח שלקראת סוף ספטמבר אחזור לרוסיה," אמר פרוקופייב.

 

"אם כך תוכל להשתמש בסטודיו בכל שעה שתרצה. המקום יהיה פנוי עד סוף אוקטובר," אמר אוטו קלינג, "אתה רואה שיש לי כאן פסנתרים אחדים. אתה רשאי לבחור לך אחד מהם, אבל לפני שאלך, אני מבקש ממך לנגן לפני משהו."

 

"אנגן לפני אדוני את הסולו לפסנתר מתוך הקונצ'רטו מס' 2 שחיברתי," אמר סריוז'ה.

 

אחר כך אמר לו המארח: "בחורי הצעיר, הגעת להישגים נאים בנגינה בפסנתר ותודה על הרגעים שהקדשת לי."

 

"בהזדמנות זו רציתי לשאול אותך האם ידוע לך משהו על להקת הבלט הרוסית המופיעה כאן בלונדון?" אמר פרוקופייב.

 

"אתה ודאי מתכוון ללהקת הבלט בהנהלתו של מר דיאגילב. ובכן הלהקה מופיעה בתיאטרון 'דרורי ליין' (Drury lane) ובתוכנית נכללים הבלטים 'תמרה' מאת מילי באלאקירב, 'שחרזדה' מאת רימסקי קורסקוב ו'דפניס וכלואה' של מוריס ראוול," השיב האדון קלינג.

 

כשהגיע פרוקופייב למקום, פגש במודעו משכבר הימים ולטר נובל (Nouvel) שעבד עתה כמזכיר כללי של להקת הבלט.

 

"מה מעשיך בלונדון?" שאל נובל.

 

"ידעתי שלהקת הבלט הרוסית נמצאת כאן והחלטתי לנצל את ההזדמנות לצפות בה ואולי לפגוש את דיאגילב. שמא יציע לי לחבר משהו עבור הלהקה," אמר פרוקופייב.

 

"זו בהחלט מחשבה נכונה," אמר נובל, "דיאגילב אכן נמצא כאן ואני מוכן לסדר לך פגישה איתו. בוא אלי ב-3 ביולי ובינתיים אדבר עמו לקבוע מועד לפגישה ביניכם. היכן אתה מתגורר?"

 

"אני מתגורר במלון ואף קיבלתי סטודיו עם פסנתר לעבודה, כי אני צריך לשפר את הסינפונייטה שלי לקראת ההופעה עם זילוטי מיד עם חזרתי לרוסיה." 

פרוקופייב – גולה במולדתו

מק"ט: דאנאקוד 644-1035
98.00 ₪מחיר
  • המחבר

    צבי צֹרי
  • יצא לאור

    אפריל 2016
  • מספר עמודים

    488

     

(לגרסה דיגיטלית: חפשו באתר מנדלי)

הוצאת נהר, בנימינה

© 2020