על הספר
 
"אני חייב הרבה לטיולַי בטבע. הם עזרו לי להצטייד בבריאות טובה כמו גם בצניעות; סייעו לי לחדד ולכוונן את כל חושַי; הם שימרו את עינַי במצב טוב כל כך שלא הכזיבו אותי ולוּ לרגע במשך כל שבעים וחמש שנותי איתן; הם חידדו את חוש הריח שלי במידה כזו שאני מתענג ביותר על הבשׂמים הטבעיים שבאוויר הפתוח, במיוחד באביב – על משבים עדינים של פריחות הבוקיצה והאֶדֶר והערבה, נשימות היערות, כרֵי האחו, החוף. חוש הריח הבריא והמחודד הזה גרם לי לתעב טבק ולהימלט מחדרים סגורים, ולנטוש את צחנת הערים. אני מתאר לעצמי שכל עולם ריחות הבר הטבעיים סגור בפנֵי משתמשי הטבק ושוכני הערים. חושים שמפותחים באוויר הפתוח מוכוונים למה שמצוי באוויר הפתוח; הם זריזים, מעודנים ודקי הבחנה. כשאני מגיע לעיר, אוזנִי סובלת וגם אפי סובל: השפעת העיר על חושַי קשה וצורמנית; האוזן הלומה, האף מתקומם, והעין מבולבלת. כשאני חוזר, אני יוצא לטבע כדי להירגע ולהחלים, כדי לכוונן מחדש את חושַי." [ג'ון בורוז, "הבשורה על פי הטבע"].
 
על המחבר
 
ג'ון בורוז נולד ב-3 באפריל, 1837, בבית חווה קטן סמוך לעיירה רוקסבורי בהרי הקֶטְסְקיל. כמרבית הנערים הכפריים הוא התוודע הן לחיי העבודה הקשה בחווה והן להנאות שבחיק היערות והנחלים. המשפחה שלו היתה ענייה, והוא נאלץ מגיל צעיר להרוויח את לחמו. לכן היה למורה בבית ספר. בגיל עשרים וחמש נקרה לידיו ספר של אוֹדוֹבּוֹן, הצַפָּר הנודע, וקריאתו היתה לנקודת מפנה בחייו.הוא פיתח תשוקה לחקר ציפורים, החל להתבונן במבט חודר לא רק בציפורים עצמן אלא גם בקינים שלהן ובסביבתן, ולהקשיב ביתר תשומת לב לקריאות הייחודיות ולשירה של כל אחת מהן.
 
סמוך לתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית הוא קיבל משרה פקידותית במשרד האוצר בוושינגטון ונשאר שם תשע שנים. שם הוא כתב את ספרו הראשון, "Wake-Robin", וחלק מספרו השני, "Winter Sunshine". לדבריו: "כך התאפשר לי לחיות מחדש את הימים שהקדשתי לציפורים בנוף ימֵי עלומי. כתבתי את הספר בישיבה ליד שולחן מול קיר ברזל. הייתי שומר של כספת שבה אוחסנו מיליונים רבים של שטרות. במהלך שעות הפנאי הארוכות שלי מצאתי מפלט בעטי. בתגובה לקיר הברזל שלנגד עיני חיפשו מחשבותי נחמה בזיכרונות מציפורים ומשדות קיץ ויערות!"
 
ב-1873 הוא החליף את קיר הברזל מול שולחנו בחלון גדול שנשקף אל נהר ההדסון, ואת הכספת בכֶרֶם. מאז הוא חי ביערות ובשדות על גדות ההדסון והגדיל מדי יום את הידע שלו על אורחות הטבע. ההתבוננות הקפדנית שלו בטבע יחד עם כישרונו הנדיר לומר לקורא משהו שיעניין וירגש אותו, אפשרו לו לבאר את הטבע בדרך מרתקת ומהנה במיוחד. נדמה שהוא עצמו אבחן את הצלחתו: "אם אקרא בשם לכל ציפור שאני רואה בדרכי, אתאר את צבעה ואת אורחותיה וכו', אביא המון עובדות ופרטים עליה, ספק אם אעורר עניין בקוראי. אך אם אקשר במובן כלשהו את הציפור לחיי אדם, לחיַי שלי – אציג את משמעותה עבורי, את מקומה בנוף ובעונה – אזי אעניק לקוראי ציפור חיה ולא מין מתויג." בורוז נהנה מחייו בחיק השדות והיערות. "אינני מסוגל לחשוב על הספרים שלי כעל 'עבודות'," הוא אומר, ויד ביד איתו נוטל הקורא חלק בהנאתו זו של חוקר הטבע הפואטי. ג'ון בורוז מת ב-29 במרס 1921 ברכבת סמוך לעיר קינגסוויל במדינת אוהיו בעקבות סיבוכים אחרי ניתוח שעבר חודש קודם לכן. בן שמונים וארבע היה במותו.