על רקע הדקדאנס של סוף המאה ה-19 – סיפור אהבה של גבר צעיר לפילגשו שחייה נגדעו בגיל צעיר. מונל היא הקדושה-קדֵשה הקטנה והנערצת, סמל לאהבה חלומית ומציאותית, מוגשמת אך לא-אפשרית.
 
"הספר של מונל" הוא אגדה רבת קסם ושובַת לב על פילגשו הצעירה של גבר מהופנט, שחייה נקטעו באִבַּם, ועל חברותיה, המכונות אחיותיה. הסיפור הריאליסטי-פנטסטי קולח בסיגנון לירי כמו נהר של סמלים ומשמעויות ומְחייֶה את דמותה של וִיז, מי שהייתה אהובתו של המחבר ומתה בגיל 25. בכך מגשים מרסל שְווֹבּ את השקפתו לפיה הספרות היפה והבדיונית היא מאהבת שמאפשרת לסופר, ולקורא, לחיות ולהמשיך להתקיים בעולם של מציאות חומרית.
 
ככה זה נפתח
 
מונל מצאה אותי במישור שהתהלכתי בו ואחזה בידי. 
"אל ייפלא הדבר בעיניך, אמרה. הנני ואינני; תמצא אותי שוב ותאבד אותי;
עוד הפעם אשוב לשכון ביניכם; כי מתי מעט ראו את פניי ואיש לא הבין לרוחי;
ותשכח אותי ותכיר אותי ותשכח אותי. 
ועוד אמרה מונל: "הבה אדבר עמך על אודות הזונות הקטנות, ותתוודע אל הראשית. 
בונפארט המרצח, בהיותו בן שמונה עשרה, פגש תחת שערי הברזל של פאלה- רויאל ילדה זונה. עורה חיוור והיא מרעידה בקור. ואולם, "מוכרחים להתפרנס," אמרה לו.