תקציר הספר
 
אוהבי הספרים באשר הם: מהביבליופיל האמיתי, זה שכרת ברית אמונים של אמת עם הספרות, עד הביבליומן שעבורו הספרים הם לא יותר ממוצר ראווה. בתוך הקטלוג נמצאים לא רק הקוראים עצמם אלא גם האנשים האמונים על הבאת הספרות לקוראים: המוציאים לאור ומוכרי הספרים. נודיה מניח גם אותם על קרש החיתוך ומחלק אותם לקטגוריות מחמיאות יותר ומחמיאות פחות, ללא חמלה מיותרת. נודיה מצייר תרשים של הדרדרות: הספרות יורדת מערכה, הקוראים הולכים ונעלמים, חנויות הספרים (ואיתם המוכרים) צפויים להיעלם, הספר הופך למוצר זול בעל חיים זמניים ביותר ועולם הספרות כולו הופך לשוק שמהותו צריכת מוצרים ולא הנאה אמנותית.
 
 
מתוך הספר
 
"לפני זמן מה, אחד מחבריי ביקר אדם השייך לאותם קפיטליסטים אמידים – מאלו שאוצרות התעשייה והמסחר מתגלגלים בין ידיהם ללא הרף – על מנת להשיב לו רווחים מיבול גדול של איסוף זהב. להוט להימלט מהפאר שסחרר את ראשו, הוא הביע את רצונו לברוח אל הספרייה: "הספרייה?" אמר אֵיל ההון, "אין לך סיבה להרחיק, הנה היא כאן". הספרייה הזאת הצטמצמה לכדי ארנק עצום, תפוח משטרות כסף. "נדמה לך," הוסיף איש הכספים בזחיחות לגלגנית של טיפש שהתמזל מזלו להפוך עשיר, "שהספריות המפורסמות ביותר בעולם משתוות בערכן לתכולת הארנק הזה?" אין תשובה לשאלה הזאת, מלבד שאדם האוחז בתכולה הזאת הוא אדם אומלל אם אינו מוצא הנאה ברכישה של דברים אחרים. [...] הביבליופיל של ימינו הוא אדם מלומד, איש ספרות, אמן, בעליו של נכס צנוע או בעל הון קטן, שמוצא עניין רב יותר בחליפין של ספרים מאשר בחילופי דברים תפלים עם בני אדם, ושטעמו – שייתכן ואינו ראוי לעיתים, אך מקורו בתמימות – מפצה פחות או יותר על הזיוף שברגשותינו האחרים. אומנם אין זה מיכולותיו לייסד אוספים משמעותיים, אך כמה מאושר יהיה כשעיניו הגוססות ינוחו רגע אחד נוסף על קניינו! כמה מאושר יהיה כשיותיר לילדיו את הירושה הצנומה הזאת! אני מכיר אדם אחד – ועוד אומַר לכם את שמו אם אחפוץ בכך – שבילה חמישים שנה מקיומו העמלני בהקמת ספרייה ואז במכירתה בלית ברירה, על מנת שיוכל להתקיים. זהו הביבליופיל, ואני מודיע לכם בזאת שהוא אחד האחרונים ממִינו. בתקופתנו, האהבה לכסף קודמת לכול: הספרים אינם מעוררים עניין כהוא זה."
 
"אין ספק שהמסה של נודיה מציבה בפנינו מראה בלתי מחמיאה ומכריחה אותנו לשאול את עצמנו היכן אנחנו נמצאים בתוך הרצף המוצג: לאיזו קטגוריה אני שייכ/ת? האם אני אוהב/ת ספרים אמיתי/ת או שמא המדפים העמוסים שמפארים את הספרייה שלי הם לא יותר מעדות ריקה למעמד שאליו אני רוצה להשתייך? כל אחד ואחת מאיתנו מכיר את רגש הבושה הנובע מן הפער בין כמות הספרים על מדפיו ולבין הספרים שאמנם קרא/ה. על אף מרחק השנים הרבות, נודיה מציג בפנינו אפשרות שהולמת מאוד אג'נדות של תנועות עכשוויות, שמטעמיהן השונים קוראות לנו לשאוף למינימליזם ולהפחתת צריכה. הוא מציע לנו הצעה פשוטה בבסיסה - לקרוא יותר ולצרוך פחות. נודיה מסיים את המסה שלו בשאלה שמופנית אלינו: "ואנא מכם, אם אתם יודעים, עשו עמי חסד ואמרו לי: מה יוותר מהספרים הללו בעוד עשרים שנה?"; השאלה שלו היא למעשה ציווי שדורש מאתנו לשמור על גחלת התשוקה לספרות עצמה. נודיה מטיל עלינו - הקוראים, הכותבים, המתרגמים, המוציאים לאור, המוכרים - את האחריות לנהוג בספרות כבאמנות ולהיזהר שלא להפוך אותה למוצר צריכה ואותנו לצרכנים גרידא." [המתרגמת רותם עטר]
 
מתוך אחרית הדבר
 
"אין ספק שהמסה של נודיה מציבה בפנינו מראה בלתי מחמיאה ומכריחה אותנו לשאול את עצמנו היכן אנחנו נמצאים בתוך הרצף המוצג: לאיזו קטגוריה אני שייכ/ת? האם אני אוהב/ת ספרים אמיתי/ת או שמא המדפים העמוסים שמפארים את הספרייה שלי הם לא יותר מעדות ריקה למעמד שאליו אני רוצה להשתייך? כל אחד ואחת מאיתנו מכיר את רגש הבושה הנובע מן הפער בין כמות הספרים על מדפיו ולבין הספרים שאמנם קרא/ה. על אף מרחק השנים הרבות, נודיה מציג בפנינו אפשרות שהולמת מאוד אג'נדות של תנועות עכשוויות, שמטעמיהן השונים קוראות לנו לשאוף למינימליזם ולהפחתת צריכה. הוא מציע לנו הצעה פשוטה בבסיסה - לקרוא יותר ולצרוך פחות. נודיה מסיים את המסה שלו בשאלה שמופנית אלינו: "ואנא מכם, אם אתם יודעים, עשו עמי חסד ואמרו לי: מה יוותר מהספרים הללו בעוד עשרים שנה?"; השאלה שלו היא למעשה ציווי שדורש מאתנו לשמור על גחלת התשוקה לספרות עצמה. נודיה מטיל עלינו - הקוראים, הכותבים, המתרגמים, המוציאים לאור, המוכרים - את האחריות לנהוג בספרות כבאמנות ולהיזהר שלא להפוך אותה למוצר צריכה ואותנו לצרכנים גרידא." [המתרגמת רותם עטר]