"לילות אוקטובר" היא יצירה המתארת את שיטוטיו הליליים והאחרים של המחבר עם ידיד פריזאי בטלן ברחובות מונמרטר ובכמה עיירות בעיבורי פריז. לכאורה גם אי אפשר להשוות אותה מבחינת החשיבות הספרותית לסדרת הנובלות הרומנטיות שלו "בנות האש", או לספר המסעות שלו למזרח. ועם זאת, באופן מוזר, אם יש כיום יצירה של ז'ראר דה נרוואל המוכרת לחוקרי הספרות, הרי אין זו אף אחת מהיצירות המונומנטליות שלו, אלא דווקא "לילות אוקטובר" השולית כביכול. ומי שאחראי לכך שהועלתה על נס היה ההוגה היהודי הגרמני ולטר בנימין, מי שהעניק לז'אנר השיטוט (flânerie) מעמד של ז'אנר ספרותי חשוב. ובראש רשימת חלוצי הז'אנר העמיד את ז'ראר דה נרוול ו"לילות אוקטובר" שלו.
 
 
כך זה נפתח
 
עם הזמן דועכת התשוקה למסעות גדולים, אלא אם נסעת לזמן ממושך מספיק ונעשית זר למולדתך. המעגל מצטמצם יותר ויותר ומגיע אט אט הביתה. מכיוון שנאלצתי לא להרחיק יתר על המידה בסתיו האחרון, הגיתי תוכנית של מסע פשוט אל מו (Meaux).
 
יש לציין שכבר ביקרתי בּפֹוְנטּוָאז (Pontoise).
 
יש לי חיבה רבה דווקא לעיירות המרוחקות כמה עשרות קילומטרים מן המרכז הזוהר של פריז, כוכבי לכת צנועים. ארבעים קילומטרים: רחוק מספיק כדי שלא להתפתות לחזור בערב, כדי להיות בטוח שלא אותה מצילה תעיר אותך בבוקר שלמחרת, כדי למצוא בין שני ימים מלאי טרדות בוקר אחד של שלווה.
 
ליבי על אלה התרים אחר השלווה וההתבודדות, ומקיצים לתומם בַאְנֵיר (Asnières).
 
כשעלה בי הרעיון הזה, עברה כבר שעת הצהריים. לא ידעתי שבאחד בחודש שינו את מועדי יציאת הכרכרות הציבוריות בדרך לשטרסבורג — נאלצתי לחכות עד שלוש וחצי.
 
אני חוזר במורד רחוב אוטוויל. פוגש בהלך שלא הייתי מזהה אלמלא הייתי בטל ממעש, שאחרי שיחת הבאי מקדימה נכנס עימי להתפלמסות על נקודה פילוסופית כלשהי. בעיצומם של טיעוני הנגד שלי החמצתי את הכרכרה של השעה שלוש. הדבר היה בבולוואר מונמרטר. אין פשוט יותר מללכת ללגום כוסית אבסינת בבית הקפה ואשט, ולסעוד אחר כך בשקט אצל דזירה ובורן.