מסיפוריו ומהגותו של אחד מגדולי החלוצים לשימור הטבע והסביבה. ספר בעל איכויות ספרותיות, חברתיות ופילוסופיות בכל הקשור לשמירה על הטבע ולבלימת האורבניזציה והתיעוש הלא מרוסנים. הנובלה הקאנונית המפתיעה "סטיקין" אינה יורדת ממדפי הספרים בארצות הברית זה עשרות שנים.
 
"כתיבתו של ג'ון תמימה מעט, ללא שום תחכום או התחכמות, כתיבה פשוטה של איש טבע ואדמה. הספר כולל שישה קטעים שכתב בעקבות מסעותיו באלסקה, וקטע נוסף שבו הוא מציג את הפילוסופיה שלו ותפיסת הטבע כנחלת הכלל שאין לאדם זכות לפגוע בו. בסיפור הארוך ביותר בספר, 'סטיקין – סיפורו של כלב', מספר מיור על מסע רגלי, חסר אחריות לחלוטין, שבו התמודד ללא ציוד מתאים עם קרחוני אלסקה ועם הקור והסכנות. מיור, שעמד במסע המסוכן וחזר הביתה בשלום, אינו מתרגש מן הסכנות והסיכונים שנטל על עצמו, ואת ההתרגשות וההערצה הוא שומר לכלב סטיקין, כלב מחמד קטן ושחור שהצטרף אליו למסע והצליח גם הוא לסיים אותו חי ובריא.
 
מיור נולד בסקוטלנד ב-1838 והיגר עם משפחתו לארה"ב. ב-1868 עבר לקליפורניה, התחיל לתור את הרי סיירה נבאדה ופירסם מאמרים וכתבות על נופיהם, יערותיהם, הצמחייה והגיאולוגיה שלהם. ב-1879 יצא למסע ראשון לאלסקה, שבעקבותיו היו עוד רבים, שחלקם מתוארים בספר שלפנינו. ב-1892 ייסד את מועדון הסיירה, המקבילה הקליפורנית של החברה להגנת הטבע, וכעשור מאוחר יותר יצא עם הנשיא תיאודור רוזוולט למסע בעמק יוסמיטי, ושיכנעו להופכו לשמורת טבע, הפארק הלאומי השני בארה"ב (אחרי ילוסטון). הוא מת ב-1914 כשליד מיטתו כתב-היד של 'מסעות באלסקה', שראה אור שנה לאחר מותו." (ד"ר אבי ארבל, הארץ)
 
זהו קובץ ראשון מכתביו הרואה אור בעברית.
 
ככה זה נפתח
 
בקיץ 1880 יצאתי בקאנו מפוֹרט רנגֶל, על מנת להמשיך ולחקור את האזור הקפוא בדרום-מזרח אלסקה, מחקר שהחל בסתיו 1879. לאחר שהציוד הנדרש, שמיכות וכיוצא באלה, אורגן ואוחסן, ואנשי הצוות האינדיאני שלי כבר התייצבו במקומותיהם נכונים לצאת לדרך, בעוד קהל הקרובים והחברים שלהם על הרציף מברך אותם לשלום ולהצלחה, הגיע סוף-סוף גם בן-לווייתי אשר לו חיכינו, הכומר ס"ה יאנג, ועלה אל הסירה מלוּוה בכלב קטן ושחור שמיד התמקם שם כבביתו והצטנף לו בחלל ריק שבין ארגזי הציוד. אני אוהב כלבים, אבל הכלב המסוים הזה נראה קטן וחסר ישע כל כך שהתנגדתי לצירופו למסע, ושאלתי את המיסיונר מדוע הביא אותו.