תקציר הספר
הנובלה "נימפודורה איבנובנה" היא מעין פרודיה על הסיפור הבלשי מן הזרם הרומנטי, שעלילתה מתרחשת בסנט פטרבורג הקודרת והאפלולית של המאה ה-19. התעלומה הבלשית שבספר באה על פתרונה; לא כן התעלומה שנוגעת לזהותו של מחבר הספר שפורסם בעילום שם. אחדים מחוקרי הספרות – גרמנים וצרפתים - גורסים שזוהי יצירת ביכורים של איבן גונצ'רוב הצעיר, מחבר הרומן המפורסם "אוֹבּלוֹמוֹב". היצירה ראתה אור בתרגומים לצרפתית ולגרמנית.
מדובר ביצירה מלאה רוח רעננה, הומור ואירוניה משועשעת, הלועגת במקצת למסורת הגותית ולדרמה האפלה. לצד אלה, יש בה דיון רציני ומעמיק על עולמו הנפשי של הפושע והפשע, תיאור קודר-ריאליסטי של אסירי פרך ויחס של רוך חומל לגיבורת הספר הצעירה והתמימה, שנקלעת בעל כורחה לעלילה בלשית.
סגנונה הייחודי של הנובלה, הניגודיות היפה בין הגבוה לנמוך, בין כבד הראש לאירוני, והרעננות שבה, כנגד כובד הראש של מה שנתפש אצלנו כספרות הרוסית הקלאסית – עשויים לשבות את ליבם של קוראי העברית. חשוב שהם יתוודעו ליצירה מקורית ושובת לב זו.
מתוך הספר
"אל מִנהלת המשטרה באחד הרבעים המרוחקים ביותר של העיר פטרבורג באה אישה צעירה בלבוש נקי ומסודר ושאלה את השומר שבפתח איפה המשרד. על פי הוראת אצבעו פנתה אל גרם מדרגות אבן תלול, שרגליהם המלוכלכות של עוברים ושבים רבים הותירו עליו את עקבותיהם.
מִנהלת המשטרה... סלחו לי שאני פוגע באוזנכם העדינה, אבל חי אלוהים, מנהלת המשטרה היא דבר ראוי לציון.
כמה שטורחת הממשלה שבקודשי הקודשים של המשטרה ישרור ניקיון, המשטרה, כמוה כעלמה פרובינציאלית, נקייה רק מחוץ למעונה, ובביתה היא מתהלכת בפשטות רבה, בגרביים בלא עקבים, בנעלי בית בלא סוליות. ומה אתם רוצים? היא אינה יכולה אחרת. היזכרו נא מי יושב ליד שולחנות המשרד שלה, מי בא – או מוטב לומר, מי מובא לפני השולחנות האלה – ובאיזה מספָּר, כיצד נראים המבקרים המתייצבים שם מדי יום, בכל עת, מבוקר עד ערב, מערב עד בוקר!
הו! במנהלת המשטרה לא יעלה על הדעת לחשוב על בוהק ידיות הדלתות ועל עיטורים של אִמְרות חול בשולי גרם המדרגות. שם מתחוללת דרמה של יצרים פרועים העומדים למכשול בפני כל השכנת סדר, ניקיון, סימטריה. מידות נפסדות בצורותיהן הנתעבות ביותר, פריצוּת בלבושיה המזוהמים ביותר מופיעות שם בפנים צבות כחולות, בעיני בדיל עכורות, בידיים מקופלות לאחור וקשורות בחבל מהודק היטב. פנים מדממות, ידיים ורגליים שבורות, גופות שלמות ללא כסות או רק כסות מלוכלכת ללא גופות – אלה הם הדברים המופיעים מדי יום במִנהלות משטרה. על איזה ניקיון ועל איזה סדר אפשר לדבר כאן!
בעודה מקפידה להרים קלות את שולי שכמייתה ושמלתה, טיפסה האישה החיננית במדרגות. המחווה הקפדנית הייתה הפעם מחווה הנובעת מהרגל בלבד: הצד החישובי של המוח לא נטל בזה שום חלק. ליבה של האלמונית לא היה פנוי לכך. מחשבותיה, מחשבות אישה, שסבבו עד כה סביב מנעמי ההווי הביתי, התמזגו במין רעדה מכאיבה למושג זר לה, שהיא נמצאת במנהלת המשטרה; עיני התכלת שלה, שרגילות היו להביט רק בכלי הבית הלוטפים את המבט, בבעלה הטוב ובפניו השופעות בריאות של עוללם הראשון, היו קרובות להיעצם כשפגשו סביבן חשכה, דוחק, לכלוך; רגליה סירבו ללכת, ידיה מיאנו לגעת בדלת המטונפת.
אבל אין מה לעשות! אצבעותיה הלבנות העדינות הצטיירו על גבי הכתם השחור שהותירו ידי העוברים ושבים שלפניה; הדלת נפתחה והשמיעה צווחה מפלחת; האלמונית נכנסה בחשש לחדר הראשון.
אחר או אחרת במקומה היו ניגשים ללא היסוס לחייל שתום העין שישב כאן ושואלים אותו: "האם האדון מפקח המשטרה נמצא?" אז היה החייל מזנק על רגליו, מתמתח ככל יכולתו ועונה: "כלל לא, הוד מעלתך! כלל לא, גברתי!"
אבל האלמונית נכנסה – ונעצרה."



