תקציר הספר
 
המסה "על האדם" לקוחה מספרו של לה ברוייר "הטיפוסים"  Les Caractères בו מתאר המחבר בסיגנון חד ועסיסי ולְלֹא כְּחָל וְשָׂרָק את תכונות האופי וההתנהגויות השונות של דמויות אמיתיות רבות מאוד מבני תקופתו – מהן גם מבין קהל חבריו והיכרויותיו - כשהוא מסווה אותן בשיטות שונות. במסה "על האדם", הרואה עתה לראשונה אור בתרגום עברי, מנסה ז'אן דה לה ברוייר, מורליסט צרפתי בן המאה ה-17 שאותו אפשר להגדיר כבוחן ושופט החברה בתקופתו, להגדיר את מהות האדם. כדי להצליח בכך, הוא מצביע ראשית לכול על "חוסר אנושיותו" של האדם ומגיע למהות בעייתית מאוד: האדם הוא ישות חסרת תבונה ולא אוטונומית, לא יציבה, לא מתמידה, מִשתנָה, כזאת שאין אפשרות לקבֵע אותה, כאלה שמהותם קבועה ובלתי משתנה. אבל דווקא אי־ההתמדה מצילה את האדם - ואת המחבר:  את האחד מההתמדה ברשעותו, את האחר מהטפת מוסר חסרת מקוריות. האדם המוצג במסה זו הוא יצור המרוכז באינטרס האישי ומשועבד לתנודות ולטלטלות אופנתיות ואף למצבי רוח. 
 
מתוך הספר
 
1. 
"אל לנו להתרעם כלל על בני האדם בראותנו את קשיחותם, את כפיות הטובה שלהם, את האי־צדק שלהם, את יהירותם, את אהבת עצמם ואת שכחת הזולת. הם בנויים כך, זה טבעם; זו אין יכולת לשאת שהאבן תיפול, או שהאש תיתמר אל על.
2. 
בני האדם, במובן מה, אינם קלילים כלל, או שהם כאלה אך ורק בדברים הפעוטים: הם מחליפים את בגדיהם, את שפתם, את הדברים החיצוניים, את נימוסיהם; לעיתים הם משנים את טעמם; הם משמרים את מנהגיהם גרועים תמיד, יציבים וקבועים ברוע, או אדישים כלפי המידה הטובה.
3. 
הסְטוֹאָה היא משחק של הרוח ורעיון דומה ל"רפובליקה" של אפלטון. הסטואיקנים העמידו פנים שאפשר לצחוק במצב של עוני, לא להיות רגיש לעלבונות ולקללות, לכפיות הטובה, לאובדן הרכוש, כמו לרכושם של הורים, קרובי משפחה וידידים; להביט בקור רוח במוות, וכמו בדבר סתמי שאינו צריך לא לשמח ולא להעציב; לא להיכנע לא לתענוג ולא לכאב, לחוש בברזל או באש בחלק כלשהו בגוף בלי להשמיע ולו אנחה ובלי להזיל ולו דמעה אחת; ורוח רפאים זו של המידה הטובה ושל ההתמדה המדומיינת כך, נשא חן בעיניהם לקרוא לה חוכמה. הם הותירו לאדם את כל המגרעות שמצאו בו וכמעט לא ציינו אף אחת מחולשותיו; במקום לצייר ממידותיו הרעות ציורים מחרידים או מגוחכים, שישמשו לפטור אותו מהם, הם הקנו לו רעיון של שלמות וגבורה, שהוא אינו מסוגל להם כלל, ודרבנו אותו אל הבלתי אפשרי. וכך, החכם, שאינו קיים או שאינו אלא פרי דמיון, מוצא עצמו, באופן טבעי ומעצם היותו, מעל לכל האירועים ולכל הצרות. לא השיגרון הכואב יותר מכול, לא עווית המעיים החריפה ביותר לא יוכלו לעקור מפיו תלונה; השמיים והארץ יכולים להתהפך מבלי לגרור אותו עימם במפלתם והוא ייוותר איתן על גבי חורבות היקום; בעוד האדם יוצא למעשה מדעתו, צועק, נואש, מטיל ניצוצות מעיניו ומאבד את נשימתו למראה כלב אבוד או למראה כלי חרסינה שנשבר לרסיסים."
 
פרטים על המחבר
 
ז'אן דה לה ברוייר נולד בפריז בשנת 1645. למד משפטים והתקבל כפרקליט בפרלמנט של פריז. בשנת 1673 קנה את משרת הממונה על האוצר במחלקת הכספים של העיר קאן שבנורמנדי, משרה שהקנתה לו תואר אצולה. ב־1686 קיבל משרת ספרן.
הוא התפטר ממשרתו בקאן והתמסר לתרגום מיוונית של ספרו של תיאופרסטוס "טיפוסים", שאותו כלל בפתח ספרו שלו Les caractères, "הטיפוסים", המתאר דמויות ששיקפו את תקופתו ויש אומרים שאף את חוג מכריו – ביניהם בני מעמדות גבוהים, אריסטוקרטים ומקורבים לחצר המלכות שאת שמותיהם הִסווה בכישרון רב. נעשו ניסיונות שונים לפענח את זהותם האמיתית של אותם "טיפוסים", אך לה ברוייר טען שכל דמיון בין דמויותיו ובין המציאות מקרי בהחלט. 
המהדורה הראשונה של הספר ראתה אור בפריז ב־1687 ואחריה הודפסו שמונה מהדורות נוספות שזיכו את לה ברוייר הנחבא אל הכלים והמופנם בהצלחה רבה ובפרסום רב. 
"הטיפוסים" הוא הספר היחיד מפרי עטו.
ב־14 במאי 1693 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית. 
ז'אן דה לה ברוייר לא נישא מעולם. 
הוא נולד בפריז ב־17 באוגוסט 1645 מת משבץ מוחי בוורסאי בלילה שבין 10 ל־11 במאי 1696.