תקציר הספר
 
"הקורא ימצא את עצמו בפני עלילות לא ייאמנו ויחשוב שאני המצאתי אותן להנאתי. ואילו אני להפך מכך. גרעתי מהן, הדעכתי אותן, שכחתי אותן. הדמויות שלי חיות. נתקלים בהן ברחובות פריז, בפרוורים. הלכתי בעקבותיהן בדרכים מאובקות, בבוץ ובשלג.
כתבתי את חייו של פונטאן מפיו שלו, כשהוא מכתיב לי אותן, אם אפשר לומר זאת כך. בדרך הייסורים שמשוטטים בה הנוודים המסתוריים האלה, המשונים, פונטאן הוא ישוע בלי שהאחרים הם הגנבים הטובים. 
אני מקווה שהשגתי את המטרה שהצבתי לעצמי, לגרום לנועזים הפזיזים להרהר, להפחיד את המאושרים. וכיוון שאנחנו נמצאים בצרפת, ארץ האירוניה המשעשעת, הצבתי את הפארסה בצמידות לדרמה ואת הליצן צמוד למַרטירים." ז'ול ואלֵס, 1866
הסיפור "פוֹנטָאן קרוּזוֹאֶה" הוא הִמנון לכבוד האדם, גינוי חריף לראיית  הדלות כפשע. ז'ול ואלס מעלה כאן את האירוניה לרמה של פגיון דוקר.
 
מתוך הספר
 
"הגעתי לפריז בחודש נובמבר 1851. לא עזבתי אותה מאז מלבד כדי ללכת לישון מדי פעם בערב בפרובינציה. היו לי בארנקי מאה וכמה פרנקים. השגתי אותם ממכירת אי אלו מטלטלין ומחסכונות שאגרתי ממשכורותיי כלבלר זעיר במשרדו של מ' ד'***, עורך דין בעיר אוֹש. אצלו השתכרתי שנים עשר פרנקים בחודש.
חדרי עלה לי שישה פרנקים; כביסת בגדיי לא עלתה לי כלל. ידידה ותיקה ושותפה של אימי כיבסה בשבילי מתוך הכרת טובה. בערב סעדתי לפעמים אצל קרובי משפחה, עם ידידים מהקולז', וזה אפשר לי להניח בצד קמעה קמעה כדי שאוכל לנסוע ביום מן הימים לעיר הבירה.
עשו כל שלאל ידם כדי להניאני מן הנסיעה הזאת. חששו לחיי מפני הסערות המהפכניות של 1852, ובעיקר הפחידוני מפני הדלות, הרעב, הקור. ואכן, למעשה, עתיד הייתי להכירם. החלטתי הייתה נחושה. ארזתי את מזוודתי. היא הייתה כמעט מלאה הודות לעיזבון של דוד שהותיר לי את בגדיו. מלְסוּטוֹתיו, בתוספת שרוולים, הכינו לי אדרות שהיו עדיין רחבות מאוד. שכן, עליי לומר למן ההתחלה, וזה וידוי שעולה לי ביוקר, גובהי אינו אלא ארבע רגליים. קומתי הנמוכה הייתה הייאוש של ילדותי והיא עדיין התוגה של גיל העמידה שלי. אפשר לראות שהיא שימשה אותי בכל זאת לדבר מה, וגם מאוחר יותר היא שימשה אותי. כאשר שכבתי מתחת לעצים וירד גשם לא הייתי צריך אלא להתקפל מעט כדי לא להירטב, ובירכתי בכל זאת את אלוהים על שברא אותי קטן כדי שאוכל לחמוק בשעות גרועות מאי־היציבות של עונותיו ומזעמן של סערותיו. יכולתי גם להידחק אל מזוודותיהם של ידידיי.
איזה קול מסתורי קרא לי לצאת לפריז? קולה של התהילה, צמא לתהילה שלא חלף, ואם לא אשיג תהילה כאן על פני האדמה, יהיה זה כדי שתבואני מהוללת יותר על פלנטה אחרת. לא יצליחו לשנות את דעתי בעניין זה."
 
פרטים על המחבר
 
ז'ול ואלס (Vallès), סופר, עיתונאי ואקטיביסט, מהפכן סוציאליסט צרפתי, נולד ב־1832 ומת ב־1885. השתתף במהפכת 1848 הרפובליקנית ומאוחר יותר בהתנגדות ללואי־נפוליאון, נשיא שנבחר בבחירות חופשיות, אך סירב לפנות את כיסאו בתום כהונתו, פיזר את הפרלמנט והכתיר את עצמו לקיסר בשם נפוליאון ה־3. ואלס היה פעיל בהתקוממות הקומונה הפריזאית (1871), נידון למוות אחרי נפילתה ויצא לגלות בלונדון, שם שהה עד 1880. בזכות החנינה שהוענקה למתקוממי הקומונה ואלס שב לפריז, שם מת ב־1885.