תקציר הספר
 
גרטרוד שטיין, סופרת ואספנית אמנות, נולדה בפיטסבורג ב־1874. ב־1903 השתקעה בפריז עם בת זוגה אָלִיס ב' טוֹקְלָאס וניהלה סלון שבועי, עד 1938. היא אירחה סופרים ואמנים אוונגרדיים וביניהם פ' סְקוֹט פיצג'רלד, עזרא פָּאוּנְד, מָאטִיס, פִּיקָבִּיָה, דְרֵן ואפולינר.
עד מהרה היא פגשה את פַּבְּלוֹ פיקאסו ואספה רבות מיצירותיו, מהן שניתנו לה במתנה – כמו הפורטרט הנודע – ומהן שרכשה בכספה.
הטקסט שלהלן פורסם ב־1938 ונכתב במקור בצרפתית בסגנון מינימליסטי: כתיבה מרמזת, עם חזרות, האופייני לשטיין, ומתאר את התפתחותו של פיקאסו בין 1900, שנת ביקורו הראשון בפריז, ל־1937, השנה שבה צייר את גֶרְנִיקָה. בד בבד יש בו תהייה על הטבע יוצא הדופן של החזון והיצירה של צייר גדול זה במאה ה־20.
 
מתוך הספר
 
הציור במאה ה־19 בצרפת נוצר כולו בידי הצרפתים. מחוץ לצרפת הציור לא היה קיים. במאה ה־20 הציור נוצר בצרפת, אך בידי הספרדים.
המאה ה־19 תובעת נוכחות של המוֹדֵל. במאה ה־20 לעולם אין להביט במודל.
אני זוכרת, כמו היה זה אתמול, את העבר מ־1904 ל־1908, שעה שאנשים ניסו אצלנו להבין את ציוריו של פיקאסו.
הדבר הראשון והמפתיע ביותר שיש לומר על ציורים אלה הוא שפיקאסו צייר אותם להפליא, כמו עם מודל ובלי שהיה לו אי פעם מודל. עכשיו הצעירים אינם משתמשים במודל. הכול משתנה, אך לא בלי סיבה.
פיקאסו הצעיר מגיע לפריז בגיל תשע עשרה, באוקטובר 1900, אל חוג ציירים שהשתמשו במבט והעמיקו את כל מה שאפשר לראות. מקוּרְבֶּה עד סֵרָה הם הביטו באמצעות עיניהם. מבטו של סרה אף מתחיל לרעוד. מאטיס, גם הוא, מטיל ספק ומודאג; הוא כבר אינו בטוח בראייתו.
אז מגיעה "השעה" לבואו של פיקאסו, שמביא עימו לא רק את הציור הספרדי אלא גם את הקוביזם הספרדי, הלא הוא חיי היומיום בספרד.
אביו של פיקאסו היה מורה לציור. הילד "כתב" ציור כמו שיתר התלמידים כתבו אותיות. הוא לא למד. הוא נולד יודע לצייר, לא ציורים ילדותיים, אלא ציורים של צייר. הוא לא צייר דברים שראה, אלא דברים שבּוּטְאוּ. זו הייתה שפתו והוא היה פטפטן.
פיקאסו נולד ב־25 באוקטובר 1881 במָלָגָה. פיזית היה דומה לאימו ואת שמה אימץ. היא הייתה אישה נמוכת קומה, חסונה, בעלת גוף מוצק, גון עור שחום, שיער חלק וכמעט שחור. אביו של פיקאסו היה, כך אמר תמיד בנו, דווקא טיפוס צפוני, גבוה, אדמוני, בעל יוקרה רבה, ובאמצעות אנגלית טובה מאוד זכה להכרה. פיקאסו התגאה באביו. זה האחרון נקרא רוּאִיז. בספרד נהוג להוסיף לשם האב את שם האם. פיקאסו קרא לעצמו לפיכך פבלו פיקאסו אִי רוּאיז. כמה מציוריו הראשונים חתומים פבלו רואיז, אך פבלו פיקאסו מצלצל טוב יותר לאוזן ונאה יותר לעין על בד הציור. כמעט מייד בתחילת חייו כצייר הוא ויתר על פבלו פיקאסו אי רואיז וחתם פבלו פיקאסו.
שם זה, פיקאסו, מוצאו איטלקי מגָ'נובָה. קרוב לוודאי שמשפחת פיקאסו הגיעה משם לפלמה דה מיורקה. הורי אימו של הצייר היו צורפים מאב לבֵן.
פיקאסו ואחותו הצעירה היו ילדיהם היחידים של בְּלַסְקוֹ רואיז ושל מריה פיקאסו. בהיותו בן חמש עשרה הוא צייר דיוקנאות של אימו בשמן, די משוכללים ומבוצעים ביד של אמן אמיתי.
_______________________________________________________
* Gustave Courbet (1819–1877), צייר צרפתי מן הזרם הריאליסטי.
** Georges Seurat (1859–1891), צייר צרפתי מן הזרם הפוסט־אימפרסיוניסטי.