top of page
תחינה למען קפטן ג'ון בראון

 

 

לחצו כאן לרכישת עותק דיגיטלי וקריאה באתר נהר דיגיטל

 

 

תקציר הספר

 

באמצע המאה ה־19 פילגה את האומה האמריקנית הצעירה שאלת העבדות. מתנגדי העבדות שקראו לביטולה כונו אָבּוֹליציוניסטים. הם ראו בעבדות תופעה אנטי־מוסרית, עוול נורא על פי כל אמת מידה אנושית. אחד מהם, ג'ון בראון, גבר לבן כמו שאר האבוליציוניסטים, טען שלא די בהתנגדות רעיונית או הפגנתית, אלא יש לעבור לפסים של אלימות. העבדות היא אלימות נגד כבוד האדם וחירותו, הוא סבר, והמשמעות היא שרק באלימות היא תבוטל ותחוסל. ג'ון בראון, אדם דתי, פעל בלהט תנ"כי ממש כשפשט בראש קבוצת לוחמים מתנגדי העבדות, ובהם בניו, על בסיס צבאי שבו היו מרוכזים כלי נשק רבים. את כלי הנשק היה בכוונתו למסור לעבדים שחורים כדי שישמש אותם בהתקוממות נגד אדוניהם.

 

הפשיטה לא צלחה, ג'ון בראון נתפס, נשפט ונדון למוות בתלייה. 

 

ה"תחינה למען הקפטן ג'ון בראון" מאת הנרי דייוויד ת'ורו איננה רק קריאת הגנה על אדם אחד, אלא קריאה נחרצת להציב את הצו המוסרי מעל חוק המדינה ולראות במעשהו של בראון ביטוי קיצוני של צדק טבעי.

 

לצידה של תחינתו של ת'ורו מופיע מכתבו של ויקטור הוגו אל ארצות הברית של אמריקה. במכתב הוא פונה אל מצפונה של האומה הצעירה שוחרת החירות הנערצה עליו, ומזהיר אותה מפני כתם העבדות שמזהם את חירותה המוצהרת. הוגו, מאירופה הרחוקה, מעניק למאבק האמריקני ממד אוניברסלי של זכויות אדם וכבוד אנושי.

 

את שני הקולות הללו משלים נאום הפרידה של ג'ון בראון מן הכלא, שנשא ב־2 בנובמבר 1859, ערב הוצאתו להורג. בנאום זה מתגלם המתח הטרגי שבין אמונה דתית עמוקה ובין פעולה פוליטית קיצונית; בין נאמנות לחוק ובין נאמנות למצפון.

 

שלושת הטקסטים יוצרים מרחב אחד של מחשבה מוסרית רדיקלית: לא עוד ויכוח פוליטי בלבד, אלא עימות בין חוקי האדם ובין מה שנתפס כחוקי הצדק עצמם. 

 

 

מתוך הספר

 

כל אדם יודע מתי מעשיו מוצדקים, וכל חוכמת העולם לא תוכל להאיר אותו בנקודה הזאת. הרוצח יודע תמיד כי עונשו מוצדק, אך כאשר ממשלה נוטלת את חייו של אדם ללא הסכמת מצפונו, הרי זו ממשלה חצופה, והיא עושה צעד לעבר התפוררותה שלה. האם לא ייתכן שהיחיד יהיה צודק והממשלה טועה? האם יש לאכוף חוקים רק משום שנחקקו? או משום שמספר כלשהו של בני אדם הכריזו עליהם כטובים, גם אם אינם טובים? האם יש הכרח שאדם יהיה כלי לביצוע מעשה שטבעו הטוב יותר מתנגד לו? האם מחוקקים מתכוונים שאנשים טובים ייתלו לעד? האם על שופטים לפרש את החוק לפי האות ולא לפי הרוח? איזו זכות יש לך להתקשר עם עצמך בהסכם שתעשה כך או אחרת בניגוד לאור שבתוכך? האם תפקידך הוא לגבש החלטות כלשהן ולא לקבל את ההכרות הנכפות עליך ועולות תמיד על הבנתך? אינני מאמין בעורכי דין, באותו אופן של התקפה או הגנה על אדם, מפני שאתה יורד לפגוש את השופט על אדמתו שלו, ובעניינים בעלי החשיבות הגבוהה ביותר אין זה משנה כלל אם אדם הפר חוק אנושי או לא. שיניחו לעורכי הדין להכריע בתיקים פעוטים. אנשי עסקים יכולים להסדיר זאת בינם ובין עצמם. אילו היו הם מפרשי החוקים הנצחיים הכובלים בצדק את האדם, היה זה עניין אחר. מפעל לזיוף חוקים, העומד חציו בארץ עבדים וחציו בארץ חופשית! אילו מין חוקים לבני חורין אפשר לצפות ממקום כזה?

אני כאן כדי לטעון את עניינו בפניכם. אינני טוען למען חייו אלא למען אופיו – חייו האלמותיים; ולכן נעשה הדבר לעניינכם כולו ואיננו עניינו כלל. לפני כשמונה עשרה מאות שנים נצלב ישו; והבוקר, אולי, נתלה קפטן בראון. אלה הם שני קצותיה של שרשרת שאינה חסרה חוליות. הוא איננו עוד בראון הזקן; הוא מלאך של אור.

תחינה למען קפטן ג'ון בראון

מק"ט: דאנאקוד 644-1202
‏64.00 ‏₪מחיר
  • המחבר

    הנרי דיוויד ת'ורוֹ

  • תרגם מאנגלית

    ראובן מירן

  • יצא לאור

    אוגוסט 2026

  • מספר עמודים

    107

  • במקור

    A Plea for Captain John Brown /Henry David Thoreau
    Followed by: Victor Hugo Lettre du 2 décembre 1859 aux États-Unis d’Amérique & John Brown's Last Speech

  • עריכת הלשון

    מיכל ברמן

  • לרכישת עותק דיגיטלי

(לגרסה דיגיטלית: חפשו בנהר דיגיטל)

bottom of page